שבת בבוקר, יום יפה... אוביטרל - הזריקה האחרונה

יום שבת, ד' בחשוון תשע"ג, 20.10.12

לאחר הסאגה של אתמול, הבחילות וההזרקות, קמתי בבוקר, עדיין עם בחילות ותחושה של בטן מלאה.
אכלתי בבוקר שתי חתיכות קטנטנות של עוגה, אולי יהיה מדויק יותר לקרוא לזה שני פירורים גדולים של עוגה...
וזהו. הרגשתי מלאה ומפוצצת.
בקידוש, בארוחת הצהריים, שתיתי קצת תירוש ואכלתי פרוסת חלה קטנה. בזאת הסתיימה ארוחת הצהריים שלי. יותר מזה לא הייתי מסוגלת להכניס כלום לפה.
שלוק מים מדי פעם, כי ככה הרופא אמר, אחרת גם את זה לא הייתי עושה. לא היה לי מקום בבטן לכלום.

בשבת בצהריים, ישנתי על הכיסא במרפסת. בישיבה. לא היה לי נוח לשכב במיטה.

במוצאי שבת, הגיע תור הזריקות האחרונות.
הפעם היה עלי לקחת מנה אחת של מנוגון (איך מזריקים מנוגון - ראו בפוסט הקודם) ומנה אחת של צטרוטייד.
די התרגשתי מזה שאלו הזריקות האחרונות שלי. כבר התחיל להימאס עלי קצת כל העניין.
מרוב לחץ, הלכו לי שני מזרקים של צטרוטייד, שהייתי צריכה לזרוק לפח, עקב תקלה בשימוש. רק במזרק השלישי סוף סוף הצלחתי לעשות את זה כמו שצריך (איך מזריקים צטרוטייד - בפוסט הזה).

התקשרתי ל-א., המנהלת שלי, והודעתי לה שלא אגיע מחר, נוסף על החופש שלקחתי לי בימים שני ושלישי.
הרגשתי שעדיף שלא אזיז את הבטן יותר מדי. עדיין, אחרי השבת הזו, הרגשתי ממש לא טוב, וגם פחדתי מתופעת פיתול השחלות שעלולה לקרות, כי זה מחייב הליך כירורגי כדי להחזיר אותן למקום. לא יודעת אם זה קשור לתנועות שאני עושה, אבל הרגשתי שאני מעדיפה לזוז כמה שפחות.

כעת נשאר לי לחכות עד השעה 02:00 בלילה, כדי להזריק את הזריקה האחרונה בכל הסדרה - אוביטרל. האוביטרל משמש להבשלת הזקיקים וגורם לביוץ. נוטלים אותו בתוך 48 שעות לפני השאיבה. כמובן שבדקתי שוב באינטרנט שאכן כך צריך להיות, וזה הזמן הנכון לקחת את האוביטרל. לחוצה, כבר אמרתי?!

כדי להעביר את הזמן עד 02:00 בלילה, ישבתי על המחשב וצפיתי בסרטים.

חשבתי הרבה על השאיבה ביום שני, ועל זה שבעצם אין לי מושג כמה זמן כל הסיפור אמור לקחת. ידעתי שהשאיבה עצמה היא תהליך של כרבע שעה בסך הכל, אבל לא ידעתי אם אצטרך להישאר שם לילה, או שאשתחרר באותו היום עצמו. חברתי י. הציעה להביא לי את המחשב הנייד הקטן שלה, כדי שאם אצטרך להישאר שם בלילה, אוכל לגלוש באינטרנט.
רשמתי לי לברר מחר באסותא האם אצטרך להישאר לילה, ואם יש להם אינטרנט אלחוטי.

סוף סוף הגיעה השעה 02:00 בלילה. הזמן לזריקה האחרונה בהחלט.

אז כך נראית אריזת האוביטרל:

שימו לב שהאריזה חייבת להישמר במקרר.

וכך זה נראה מבפנים - מזרק אחד שמגיע מוכן, מלא בתרופה:

זו היתה בשבילי הקלה גדולה לראות שהפעם, לשם שינוי, אין צורך לשאוב, לערבב, למדוד כמויות, להרכיב מחטים, להוריד מחטים... הפעם המזרק בא מוכן, וכל מה שנשאר לעשות הוא פשוט להזריק אותו.

ואיך עושים את זה?
ראשית, צירפתי בקישור הזה את עלון התרופה. ההוראות בעברית מופיעות בדף האחרון, דפדפו ישר לשם.
והנה ההוראות גם כאן:

1. שוטפים היטב את הידיים במים וסבון.

2. מוציאים את המזרק מהאריזה הפלסטית ומניחים אותו על משטח, יחד עם שתי ספוגיות אלכוהול לחיטוי:

3. בוחרים את נקודת ההזרקה באזור הטבור (מודדים רוחב של שתי אצבעות בערך מהטבור וימינה / שמאלה / למטה. שימו לב: לעיתים נדרש להזריק באזור קדמת הירך), ומנגבים את המקום עם ספוגית אלכוהול אחת.

4. מסירים את מכסה המחט:

מהרגע שהסרנו את מכסה המחט, מזריקים מיד את התרופה לגוף. צובטים בעדינות את אזור ההזרקה ליצירת קפל עור, ומחדירים את המחט בזווית של 45-90 מעלות. מזריקים את החומר ע"י לחיצה בעדינות ובאיטיות על בוכנת המזרק, וממתינים כעשר שניות.

5. מוציאים בזהירות את המחט מהעור, ומנגבים בעדינות את נקודת ההזרקה עם ספוגית האלכוהול השנייה.

וזהו, זורקים את הכל לפח.


מרוב פחד מתופעות הלוואי האפשריות, כמו בחילות, כאבי בטן, כאבי ראש וכו', נשארתי ערה עוד כשלושת רבעי שעה אח"כ, רק כדי לראות שהכל עובר בסדר, ושאני לא חווה איזו תופעת לוואי מפחידה.
רציתי גם להדחיק את המחשבה על השאיבה המתקרבת.

בסוף הלכתי לישון.