בדיקת דם ביום שישי

אז מה הסיפור עם בדיקת דם ביום שישי?

העניין הוא שבדיקות דם מבוצעות בד"כ בימים א'-ה' בלבד. לא ביום שישי.
ובכל זאת, כשעוברים תהליך כזה של טיפולי פוריות, יש חשיבות גדולה לביצוע בדיקות דם בימים ספציפיים, שלפעמים, מה לעשות, נופלים על יום שישי.
אז מה עושים?

האמת, שלא היה לי מושג. פשוט ניגשתי למרפאה שליד הבית, והחלטתי שאשאל את האחות.
לקחתי תור, אבל היו די הרבה אנשים לפני, אז ניסיתי לגשת למשרד המרפאה ולשאול את המזכירה.
המזכירה אמרה לי שאין לי ברירה אלא ללכת למרפאת האם שלי ולשאול שם. ניסיתי בכל זאת לשאול אולי יש אפשרות כלשהי לעשות משהו פה כדי שלא אצטרך לגשת לשם - זה באמת נראה לי בזבוז זמן.
הזכרתי גם שאתמול, כשפניתי למוקד הכללית, אמרה לי אחות שיש אפשרות לעשות בדיקת דם ע"י אחות ולשנע אותה בעצמי למעבדה המרכזית. אבל היא הייתה די עצבנית על הבוקר, וחשבה שאני מתווכחת איתה סתם: מה פתאום, אני מכירה כמה אנשים שעובדים שם, הם בכלל סגורים ביום שישי, לא מבינה מי אמר לך את זה...
הבנתי שמפה לא תצמח לי הישועה, וחזרתי להמתין לתורי להיכנס לאחות.

זה היה די מתסכל. הרי ברור שאני לא היחידה שיוצא לה בדיקת דם שחייבת להיעשות ביום שישי. אין נהלים בנושא? אף אחד לא יודע כלום?

תוך כדי המתנה, התקשרתי למרפאת האם שלי, וניסיתי לשאול שם. המזכירה העבירה אותי לאחות, והאחות לא ממש ידעה איך לעזור לי. היא אמרה שהם בכלל לא עובדים על המעבדה המרכזית, אלא שולחים למרפאה המרכזית בעיר, והם מעבירים את זה למעבדה. היא כן ידעה לומר לי שלמיטב ידיעתה יש מרפאות שעושות תורנות לבדיקות דם ל-IVF בימי שישי, לנשים שעוברות טיפולי פוריות ושאנסה לגשת למרפאת הנשים בקופת החולים בה אני נמצאת (זו קופת חולים מרכזית וגדולה במרכז העיר), אולי שם ידעו לעזור לי.

אם אגיד שאבן נגולה מעל ליבי, לא אגזים בכלל. כבר היה אחרי שמונה בבוקר, וכבר חששתי שאצטרך לנסוע לאסותא בראשל"צ למרות הכל...

עליתי למרפאת נשים בקומה השנייה, ושאלתי את המזכירה על מרפאות שעושות תורנות בימי שישי. היא אמרה: כן, אבל הם סוגרים בשמונה וחצי, עכשיו כבר שמונה ועשרים... לכי תשאלי את האחות.

האחות זוהרה - מלכה, אין עליה - עזרה לי המון! כבר הייתי על סף יאוש...
דבר ראשון - היא אמרה לי - בעניינים כאלו אל תפני אף פעם למזכירה רפואית רגילה או אחות רגילה. רק לאחיות שמתעסקות בפריון. כל האחרות פשוט לא מבינות כלום בנושא!
יש אכן מרפאה שעושה תורנות לבדיקת דם ביום שישי ל-IVF וזו מרפאת קונקורד ברמת גן, אבל כבר מאוחר מכדי לגשת לשם עכשיו. לו הייתי מגיעה קודם - הייתי שולחת אותך ישר לשם, כי להם יש שליח שלוקח את הבדיקות הדחופות ישר למעבדה, ואז את לא צריכה ללכת בעצמך.
אבל כרגע, בגלל שאת באיחור כבר, אל תדאגי, אני אקח לך דם ותצטרכי לנסוע למעבדה בקריית עתידים להביא את זה בעצמך. כל עוד יש לך בדיקת דם מוזמנת במחשב - הכל בסדר.
היא לקחה לי דם, ואז התקשרה מולי למעבדה, כדי לוודא שהם יקבלו אותי כשאגיע.

לקחתי לשם מונית - 120 ש"ח הלוך וחזור. כפרת עוונות. הסכום שאני עומדת להוציא הוא הרבה יותר גדול מזה. לא זה מה שירושש אותי...

קצת הסתבכנו בדרך, כי האחות זוהרה רק ידעה לומר לי שהמעבדה נמצאת בקריית עתידים בבניין 12, בלי ציון של שם רחוב. אך קריית עתידים היא גם שמו של כל האזור של הרחובות הברזל, ראול ולנברג ומה שביניהם.
למזלי היא גם נתנה לי את הטלפון של המעבדה, וכך יכולתי לבקש הנחיות.

אז לטובת כל מי שיצטרך להגיע לשם אי פעם, הנה הוראות ההגעה:
מגיעים לרח' ראול ולנברג ונוסעים איתו צפונה, עד שמגיעים לכיכר, ובכיכר פונים ימינה לרחוב דבורה הנביאה.
אחרי כמה מטרים רואים מצד ימין חנות של מגה בול. מיד אחרי שעוברים את החנות - יש פנייה שמאלה לתוך מתחם עסקים שנקרא קריית עתידים. כל הבניינים שם ממוספרים.
כדי להגיע לבניין 12 - אחרי הכניסה למתחם פונים שמאלה ומיד ימינה ושוב שמאלה. ואז מצד ימין זה בניין 12, שם ממוקמת המעבדה הכללית של קופ"ח כללית.
יש להמשיך עד סוף הרחוב הקטן הזה ולפנות ימינה, כי הכניסה היא מסביב לבניין. יש שם בודקה של שומר, וצריך לומר לו שהגעתי להביא בדיקת דם למעבדה ואז הוא קורא ללבורנטית שתבוא לקחת את הדגימה.

כל הסיפור כולו לקח כשעה. בשעה 09:20, כבר הייתי בדרך הביתה!

אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר איזו הקלה זאת היתה, אחרי הבוקר המלחיץ הזה. תודה, ה', עזרת לי כל כך!
ותודה רבה, אחות זוהרה. הלוואי וכל האחיות יהיו כאלו סבלניות ועוזרות, ויתנו כזה שירות, עם כזה חיוך וכזאת נעימות וסבלנות. ירבו כמוך! רק בריאות!

מסקנות מהיום?
1. כבר אמרנו - אם יש בדיקות דם לעשות - לא לדחות. הייתי צריכה לעשות את זה אתמול, ביום שאחרי שקיבלתי את המחזור.
2. לברר מראש - לפני שמתחילים בתהליך - אילו מרפאות באזורכם עושות תורנות ביום שישי לבדיקות דם ל-IVF, כדי שאם תצטרכו - לא תתקעו.
3. לברר בדיוק באילו שעות עושים את בדיקות הדם במרפאה, ולגשת לשם הכי מוקדם שאפשר! כל דקה פה יקרה.
4. אם אתם נזקקים, או יותר נכון - נזקקות - לייעוץ עם אחות או מזכירה רפואית, דרך מוקד הכללית או במרפאה עצמה, וודאו שאתן מדברות עם אחת שמבינה בפריון / טיפולי פוריות. עדיף שתגשו מראש למרפאת נשים להתייעץ עם המזכירה / האחות שעובדת שם. הן יתנו לכן את המידע המדוייק ביותר ואת העזרה שתזדקקו לה. אין טעם לבזבז זמן אצל המזכירה במשרד הכללי / האחות הכללית.

הזרקה ראשונה - איך מזריקים גונאל F

יום שישי, כ"ו בתשרי תשע"ג, 12.10.12

בוקר. קמתי מוקדם.
מכיוון שההזרקות של הגונאל-אף צריכות להתבצע במרווחים של 24 שעות, החלטתי שעדיף לי להזריק בשעה מוקדמת, כך אוכל כל יום להזריק לפני שאני יוצאת לעבודה, ולא להסתבך אח"כ עם הזמנים.
פתחתי את האריזה מהמקרר, וקראתי את ההוראות לפחות שלוש פעמים, עד שהייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק מה עושים. למזלי, העלון המצורף לתרופה מאוד מפורט ומסביר. ליתר ביטחון, עשיתי את כל ההכנות ליד אמא שלי, לקבל קצת תמיכה מוראלית, והסברתי לה (ובעצם לי) בקול, כל שלב בהכנות ובהזרקה.

אז איך מזריקים גונאל-אף?

אני מצרפת הדרכה בכל אופן, אבל אנא - אין לראות בכך תחליף לקבלת הדרכה מסודרת ע"י אחות בבית חולים.
אני חושבת ששגיתי בכך שלא ניגשתי לקבל הדרכה, בלי לחכות שהרופא שלי יקבע לי אותה. הייתי צריכה לעשות זאת בעצמי ולא לחכות. אבל מכיוון שכבר קרה מה שקרה, ומן הסתם יהיו עוד כאלו שיגיעו לסיטואציה כזו, אז אני רושמת.
שימו לב - חשוב לשטוף היטב את הידיים במים וסבון לפני שמתחילים.
לדוברי האנגלית שביניכם - להלן קישור לסרטון ביו-טיוב, בו ניתן לראות הדרכה מצולמת להזרקת גונאל-אף.
ואנונימי/ת בתגובה 1, הביא/ה עוד שני סרטונים נוספים שעזרו מאוד: סרטון 1, וסרטון 2.

ולאלו מביניכם שלא מבינים מילה באנגלית - רצוי לראות בכל זאת את הסרטונים, כדי לקבל מושג. קראו גם את העלון המצורף לקופסה, כי הוא ממש מפורט ויעיל.
ואם עוד לא הבנתם - הנה זה בעברית. קראו היטב את כל ההוראות לפני שתתחילו את הביצוע:

זוהי אריזת הגונאל-אף. המזרק מגיע בשלושה נפחים שונים. האריזה עם הפס האדום היא בנפח הכי גדול - 900 מ"ל (אם תקליקו על כל אחת מהתמונות, תוכלו לראות אותן בהגדלה).

וכך נראית האריזה מבפנים:

האריזה מכילה את העט עצמו, עם מכסה לבן, ואריזת פלסטיק שקופה, המכילה את המחטים להזרקה.
שימו לב שעל העט רשום בגדול 900 - זה הנפח שלו.

1. יש לשטוף היטב את הידיים במים וסבון. רשמתי את זה שוב, כי זה ממש חשוב.

2. יש להכין על מגש, את העט, המחטים, ספוגיות (אני השתמשתי באלו העגולות של הקוסמטיקה) ובאלכוהול 70% לחיטוי, שניתן להשיג בכל הפרפומריות. ישנה גם אפשרות לרכוש בבתי מרקחת ספוגיות אלכוהול מוכנות, שבאות באריזות קטנות לכל ספוגית נפרדת.

לפני השימוש ראשון בלבד - יש לקחת מחט חדשה, להוריד את הלשונית המכסה אותה, ולהרכיב אותה על קצה העט, ללחוץ ולסובב בכיוון השעון, עד שמרגישים שהמחט יושבת טוב.
יש להציב את החץ השחור על הכמות המינימלית בעט - 37.5, ואז למשוך את כפתור ההזרקה בקצה העט החוצה ככל האפשר, בצורה ישרה.
יש להסיר את מכסה המחט החיצוני, וגם את המכסה הפנימי, הקטן יותר שמכסה על המחט.
יש להחזיק את העט עם המחט כלפי מעלה, ולהקיש קלות על המיכל כדי שבועות האוויר יצאו.
במצב זה, כשהמחט כלפי מעלה, יש ללחוץ על כפתור ההזרקה במלואו, עד הסוף. טיפה של נוזל צריכה להופיע בקצה המחט. זה אומר שהעט תקין, ומוכן לשימוש.
אם לא מופיעה טיפה, יש לחזור על התהליך עד להופעת הטיפה, שמעידה כי העט מוכן לשימוש.
כל זה, כאמור, רק לפני השימוש הראשון.
כך נראה חלקו התחתון של העט - לפני חיבור המחט:

וכך נראה חלקו העליון של העט:

החץ השחור מצביע על המנה הרצויה. יש לסובב אותו - לא משנה לאיזה כיוון, עד שהוא יצביע על המנה אותה אמר הרופא להזריק.

ועכשיו להזרקה עצמה:
3. יש להוריד את מכסה העט, לקחת מחט חדשה, להוריד את הלשונית המכסה אותה, ולהרכיב אותה על קצה העט, ללחוץ ולסובב בכיוון השעון, עד שמרגישים שהמחט יושבת טוב.

4. כאמור, יש לסובב את החץ השחור, עד שיצביע על המנה הרצויה. לא משנה לאיזה כיוון תסובבו.
שימו לב שבחרתם את המנה הנכונה, כי בשלב זה עדיין ניתן לתקן את המנה ולסובב את החץ השחור שוב.
לאחר שנבחרה המנה הרצויה, יש למשוך את כפתור ההזרקה שבקצה העליון של העט עד הסוף, בצורה ישרה.
כשכפתור ההזרקה משוך החוצה, תראו עליו מספרים וחיצים אדומים. המנה שנטענה מסומנת ע"י הסימון האחרון בצורה של חץ שטוח ומלא.
בתמונה למעלה, למשל, רואים כי המנה שנבחרה היא 75, ועל כפתור ההזרקה מופיע המספר 75.
בשלב זה, שכפתור ההזרקה משוך החוצה, כבר לא ניתן לתקן את המנה.

5. ההזרקה מתבצעת באיזור הטבור - יש למדוד רוחב שתי אצבעות מהטבור ימינה / שמאלה / למטה, ושם להזריק. כדאי להזריק בכל יום במקום אחר, כדי לא לעלות שוב על אותה נקודה.
נגבי את האזור עם ספוגית אלכוהול, הסירי את מכסה המחט החיצוני, וגם את המכסה הפנימי הקטן יותר (לא לזרוק אותם עדיין),
צבטי בעדינות את האזור (בעדינות! אני עשיתי לעצמי סימן אדום מרוב התלהבות...) ליצירת קפל עור, והחדירי את המחט כולה בפנים. כשהמחט בפנים, לחצי על כפתור ההזרקה עד הסוף.
שימו לב שעל כפתור ההזרקה כשהוא משוך החוצה, יש פס אפור. כשהפס האפור נלחץ בהזרקה פנימה לתוך המזרק ולא ניתן לראות אותו - אז יודעים שהמנה הוזרקה בשלמותה.
יש להשאיר את המחט בעור ולהמשיך ללחוץ לפחות 10 שניות, כדי להיות בטוחים שהכל נכנס, ואז, תוך כדי המשך הלחיצה על כפתור ההזרקה, להוציא בעדינות את המזרק מהעור.
נגבי שוב את האזור עם ספוגית אלכוהול חדשה.

6. כעת יש להרכיב בזהירות על המחט את המכסה החיצוני שלה (אין צורך בפנימי), לאחוז במכסה המחט ולסובב נגד כיוון השעון - בזהירות - כדי לשחרר את המחט מהעט, ואז לזרוק לפח.
הרכיבו חזרה את מכסה העט הלבן על העט (התרופה צריכה להיות מוגנת מאור) ושימרו בטמפ' מתחת ל-25 מעלות. אני פשוט החזרתי אותה למקרר, בתוך הקופסה המקורית. מה שבטוח...

הצלחתי לא רע, לגבי פעם ראשונה. למרות שתקעתי את המחט בזווית כמו של סיכת תפירה, והיא כמעט יצאה מהצד השני... זה היה נראה כמו שתי נקודות אדומות של הכשת נחש... לא יודעת אם זה בכלל הגיע למקום הנכון...
חייבת לציין שהמחט כל כך דקה, שזה ממש, אבל ממש, לא כואב. פחות כואב מבדיקת דם. בחיי.
זה באמת היה מאוד קל. חוץ מסימן הצביטה הגדול שהשארתי לי, ומשתי הנקודות האדומות שיצרתי.

לא נורא, בפעם הבאה זה יצא טוב יותר.
מחר אבקש מאחותי - שהיא אחות - לעזור לי עם זה.

אני זוכרת שאני עדיין חייבת סיפור על איך הלך עם בדיקת הדם, אבל זה כבר יישאר לפוסט הבא.

אז לא הלכתי ביום חמישי לבדיקת דם

יום חמישי, כ"ה בתשרי תשע"ג, 11.10.12

אז לא הלכתי לבדיקת דם.

איזו טעות!

התקשרתי למזכירה של המרפאה היום, לקבוע תור לרופא. יצא לי להיות האחרונה לאותו היום - בשעה 20:30.

די מיותרת הייתה הפגישה הזו. כלומר, אני גרמתי לה במו מעשיי להיות כזאת...
ממחר אני צריכה להתחיל להזריק 187.5 מ"ג גונאל-אף, כל 24 שעות, במשך 6 ימים.
ביום השביעי - יום חמישי הבא - עלי לעשות בדיקות דם נוספות ולבוא אליו עם התוצאות.
אבל לא עברתי הדרכה...
- הבאת איתך את הזריקות?
- לא, כי הן צריכות מקרר, לא יכולתי להביא אותן איתי.
הרופא הראה לי בערך איך אמורים להזריק, ואמר לי שזה צריך להיות באזור הטבור.
אולטרסאונד כבר עשינו בשבוע שעבר, אז לא צריך.
זהו, את משוחררת.

- אה, תגיד... הייתי צריכה לעשות בדיקות דם היום?
- כן, בוודאי.

אופס! מטומטמת אחת. לא יכולת ללכת היום? מה היה קורה אם היו דוקרים אותך סתם, מה?
עכשיו לכי תמצאי מי יעשה לך בדיקות דם מחר, ביום שישי בבוקר.

הרופא הציע שאסע מחר לאסותא ראשל"צ, שם יעשו לי בדיקות דם ואז כבר אוכל לפתוח תיק במחלקה.
אבל לנסוע ביום שישי לראשל"צ, מהעיר שלי זה לא כל כך קל... ואני לא ניידת. אני רק עם אוטובוסים. מונית לא באה בחשבון, זה מדי יקר.
טוב, מאמי, אני אומרת לעצמי, מה בישלת - תאכלי. בעיה שלך, תתמודדי.

שוב הלחץ המוכר של מה עושים עכשיו? איך אני יוצאת מזה?

התקשרתי למוקד הכללית לשאול מה ניתן לעשות. חשבתי שאולי אוכל לגשת למיון שיעשו לי בדיקות דם. הרי לא ייתכן שאני היחידה שעוברת טיפולים ויוצא לה לעשות בדיקות דם ביום שישי. בטח יש איזה נוהל לנושא.
אבל במוקד הכללית, חוץ מלומר לי שאין אפשרות לעשות בדיקת דם בבי"ח, לא ממש ידעו לעזור לי.
בסוף אמרה לי אחות אחת, שניתן לבצע בדיקת דם ולהביא אותה בעצמי למעבדה הכללית בקריית עתידים.

החלטתי פשוט לנסות לגשת למרפאת הכללית מחר בבוקר ולנסות.
תמיד אוכל להחליט בסוף שאני נוסעת לראשל"צ איכשהו.

מסקנות מהיומיים האחרונים:
1. לבטוח באינסטינקטים שלי. אם חשבתי שצריך לעשות בדיקת דם, הייתי צריכה ללכת. מקסימום הייתי עושה לחינם. הרי גם ככה רופאת המשפחה שלי נתנה לי יותר בדיקות דם ממה שהרופא ביקש.
ואתן, שקוראות את זה עכשיו, שפוט תדעו: התחיל המחזור? לכו ביום למחרת ותעשו בדיקת דם. גם אם לא ביקשו מכן במפורש. אפשר גם יומיים אחרי.
2. הדבר השני שלמדתי - לבקש ולשאול על כל דבר. גם אם תרגישי שאת נודניקית, לחוצה ומטרידה אנשים סתם. עדיף ככה מאשר לפספס דברים חשובים.

מאוחר בערב התקשרתי ל-ל. ל. עבדה איתי פעם, והיתה האדם היחיד שהכרתי שעבר טיפולי פוריות.
ביקשתי לדעת איך היא הזריקה לעצמה, ומה בדיוק נחשב "אזור הטבור".
ל. אמרה: שטויות, קלי קלות, לא תהיה לך בעיה. תמדדי שתי אצבעות מהטבור ימינה / שמאלה / למטה, ושם תזריקי. אל תדאגי. תקראי את ההוראות, בטוח תסתדרי.

ומה קרה למחרת עם בדיקת הדם?
הו, זה ארוך מדי לעכשיו. אשאיר את זה לפוסט הבא.

רק אומר שבדיקות הדם באות לבחון 2 דברים:
1. הורמון אסטרדיול (מסומן כ-E-2) - הורמון שהרמה שלו בגוף משתנה בהתאם ליום של המחזור החודשי. במקרה שלנו - הרמה שלו בגוף מצביעה על עד כמה השחלות מגיבות לגירוי התרופתי.
2. הורמון הנקרא פרוגסטרון - הורמון המיוצר בשחלה וגורם להתעבות רירית הרחם כהכנה להריון אפשרי.

אויש, התחיל לי המחזור!

יום רביעי, כ"ד בתשרי תשע"ג, 10.10.12
המזכירה במרפאה הבטיחה לי תשובה היום לגבי פגישת ההדרכה באסותא.
כשעברו כמה שעות מהיום והיא עדיין לא התקשרה, החלטתי להתקשר בעצמי. לא היה מענה במשרד של המרפאה לאורך כל היום.

בשעה 15:00 בצהריים, קרה מה שחששתי ממנו: התחיל לי המחזור.
מה עושים עכשיו? אני צריכה להתחיל להזריק מן הסתם. מה בדיוק? מתי להתחיל? עוד לא קיבלתי הדרכה בנושא. במרפאה לא עונים. מה אני עושה? רק חסר לי לפספס את החודש הזה בגלל שטויות כאלה.

החלטתי להיות אמיצה, להסתכן בפדיחה של החיים ולשלוח SMS לרופא שלי. כלומר, לנייד האישי שלו. הרי גם ככה הוא ביקש שאודיע לו מתי מתחיל לי המחזור.
אז שלחתי הודעה: התחיל לי המחזור היום בשעה 15:00 בצהריים. מה עושים עכשיו?
תוך כמה דקות קיבלתי תשובה: אין צורך לעשות דבר. תקבעי למחר תור אחה"צ.
או.קיי. עכשיו נשאר לי רק לתפוס את המזכירה ולקבוע תור. בהתחשב בזה שאין מענה בממרפאה, זה בטח כבר יחכה למחר.

בערב התלבטתי מה לעשות: זכרתי שהרופא אמר לי שכשיתחיל המחזור, אני צריכה לבצע בדיקות דם.
מצד שני, היום בתשובה ב-SMS הוא אמר שלא צריך לעשות דבר.
אז מה לעשות? ללכת לעשות בדיקת דם ומקסימום ידקרו אותי לחינם? לא כזה נורא. כי אם אגלה שהייתי כן צריכה לעשות בדיקת דם, אצטרך לעשות אותה ביום שישי, וביום שישי לא עושים בדיקות דם.
מצד שני - אולי אני סתם נלחצת? הרי הוא אמר שלא צריך לעשות כלום, לא?
התלבטתי, חשבתי, הרהרתי, שקלתי ובסוף החלטתי: לאור היותי טיפוס לחוץ גם ככה, לא אלך לבדיקת דם. תפסיקי להילחץ, ציפי, אמרתי לעצמי. הוא אמר שלא צריך לעשות דבר, אז לא צריך לעשות דבר. תסמכי על הרופא שלך שהוא יודע מה הוא אומר, ותפסיקי להיות כזאת לחוצה.

אז לא הלכתי למחרת ביום חמישי לבדיקת דם.

מסמנים וי נוסף ברשימה

עדיין נשארה לי תרופה אחת לקנות.
ביום שלישי, לאחר החג, כשהייתי בעבודה, החלטתי להיות חכמה יותר: התקשרתי לבית המרקחת הנוסף אליו רציתי ללכת, כדי לוודא שיש להם במלאי את התרופה האחרונה, כדי שלא אגיע לשם סתם.
התמזל מזלי והם בדיוק קיבלו את התרופה לפני יום-יומיים. ביקשתי שישאירו לי בצד עד הערב, כדי שאגיע לקחת אחרי העבודה.
כנראה הבחורה שדיברה איתי שמעה את ההקלה בקולי, וגם סיפרתי לה שלא מצאתי את התרופה הזו בבית מרקחת אחר, כי היא צחקה וסיפרה לי שיש אפשרות להתקשר למוקד הכללית 2700*, והם אומרים לך באיזה בית מרקחת קרוב אלייך נמצאת התרופה שאת צריכה, כדי שתוכלי ללכת ישירות לשם בלי לחפש קודם.
מודה, לא ידעתי. לתשומת לבכם - זה יכול לחסוך הרבה זמן.

אחה"צ, לאחר העבודה, הגעתי לבית המרקחת. המתנתי די הרבה זמן לתורי, והפעם לא היה לי מזל - שילמתי מחיר מלא על התרופה. לפחות ככה נראה לי. 267 ש"ח. כמעט חצי ממה ששילמתי על כל התרופות הקודמות.

בינתיים, עוד בשעות הבוקר, צלצלתי למרפאה כדי לתת תזכורת על כך שצריך לקבוע עבורי פגישת הדרכה באסותא ראשל"צ. לא היה מענה. ניסיתי כמה פעמים.

מאוחר יותר החלטתי לשלוח SMS לגבי פגישת ההדרכה, לנייד של המזכירה, וגם, למרבה הפדיחה, לנייד האישי של הרופא, שלא ממש הבין מה אני רוצה ממנו, כי שכחתי לחתום את שמי...
יש לי קטע כזה, אני בטוחה שכולם יודעים במה ובמי מדובר, ולא טורחת לפרט...

בערב חזרה אלי המזכירה, הבטיחה לשאול מחר את הרופא ולחזור אלי.
קצת דאגתי - כי הרגשתי שהמחזור אמור להגיע, ובטח זה כבר יהיה מחר. ואז אצטרך להתחיל להזריק, ועוד לא עברתי הדרכה, ומה יהיה, אבל לא היה לי הרבה מה לעשות בנידון, חוץ מלהמתין...

לפחות סיימתי את היום עם כל התרופות הנחוצות.

ואלו התרופות שקניתי:

1. גונאל אף - הורמון שמטרתו לגרות את יצירת הזקיקים המכילים את הביציות - יש להחזיק בקירור
2. צטרוטייד - תרופה המדכאת את הפרשת ההורמון המבייץ ומונעת ביוץ עצמוני
3. מנוגון - עוד הורמון המעודד את גדילת הזקיקים*
4. אוביטרל - ניתן בשלב האחרון של התהליך, גורם להבשלת הזקיקים (והביציות) ולביוץ - יש להחזיק בקירור

כל התרופות הנ"ל מגיעות כזריקות.
אוף! לא יכלו להביא משהו אחד כגלולות לבליעה? איך אני מזריקה את כל זה?

*שימו לב - המנוגון - בניגוד לשאר התרופות - אינו מגיע עם מזרקים, ויש להשיג אותם בנפרד מבית המרקחת, או במיון נשים של בתי החולים. אני לא ידעתי את זה, ודי נתקעתי אח"כ, אבל עוד אגיע לזה.
וזה מה שצריך לבקש עבור הזרקת המנוגון:
מזרק 2 מ"ל, מחט עבה לשאיבה מס' 19 או 21, ומחט דקה להזרקה מס' 25.

וי נוסף סומן ברשימה!

ממשיכים לפי הרשימה

יום ראשון, הושענא רבה, ערב שמחת תורה, תשע"ג 7.10.2012

אני מבלה את הבוקר בבית המרקחת בקופת החולים להוציא את התרופות שהרופא רשם.
אוף כמה אנשים! הייתי בטוחה שכולם הגיעו ביום שישי, ועכשיו ביום ראשון בערב החג יהיה ריק. איזו טעות! 

אני כבר נמצאת פה כשעה, מנצלת את הזמן כדי לכתוב את הפוסט הבא.

תוך כדי המתנה גיליתי שיש בקופת החולים שירות חדש: בדיקות דם ללא הזמנת תור בימים א'-ה' בשעות 06:30-10:00. הידד! זה אומר שלא אצטרך לאחר לעבודה בכל פעם שאצטרך לבצע בדיקות דם. בינתיים אני גם נרשמת לשירות האונליין של הכללית, כדי שאוכל להוציא את תוצאות הבדיקות במחשב בכל זמן. חיוני, נראה לי, במקרה שלי.

פתאום עולה בדעתי שאני נמצאת פה עם המרשמים שרופאת המשפחה הביאה לי, ולא עם המרשמים המקוריים של הרופא שלי. אולי עדיף שגם הם יהיו אצלי...

אני מנצלת את העובדה שאני גרה במרחק של 5 דקות, והתור נראה עדיין ארוך מאוד, ורצה הביתה כדי להביא את המרשמים המקוריים.

כשמגיע תורי, מסתבר שאכן היה לי מזל. הרוקח אומר לי שאין שום משמעות למרשמים של רופאת המשפחה וצריך רק את המרשמים של הרופא המטפל. איזה מזל שלא זרקתי אותם!

הרוקח מסתכל על המרשם ושואל: לאיזה ילד זה? 

 - מה זאת אומרת? 
 - הרופא לא רשם לאיזה ילד זה.

אני עונה: זה עדיין לא לילד. זה להקפאת ביציות לשימור פוריות.

והוא שואל שוב: כן, אבל לאיזה ילד?

ואני שוב עונה: עוד אין ילד. אני לא נשואה. אני מקפיאה את הביציות שלי, כדי שיום אחד כשאתחתן אוכל להשתמש בהן כדי להביא ילד.

לקח לו זמן עד שהוא הבין, ואז הוא אומר לי: טוב, אני לא יודע אם אוכל לתת לך את זה בהנחה של 85% (זו ההנחה שנותנים לנשים בטיפולי פוריות, כמדובר בילד ראשון ושני). אני צריך לבדוק את זה.

ידעתי שככל הנראה זה מה שיהיה ואמרתי: כן הנחה, לא הנחה, אני צריכה את זה, אז פשוט תביא לי.

והבלתי יאומן קרה: הוא חוזר עם התרופות ביד, ואומר לי: טוב, את מקבלת את זה בהנחה של 85%. התאפקתי לא להראות התרגשות גדולה מדי. בחלומות הכי ורודים שלי לא ציפיתי לזה. נס נוסף ברשימה...

קיבלתי את התרופות כולן, חוץ מאחת שלא הייתה במלאי, והסיפור כולו עלה לי 536 ₪. רק תחשבו שזה אחרי הנחה של 85%, מה שאומר שהסכום המקורי הוא מעל 3,500 ₪ שנחסכו לי.

אני כמעט בטוחה שזה היה בטעות, ואל תבנו על זה אצלכן, חברותי הרווקות. כל הזמן חיכיתי שמישהו יצא ויגיד: "הי, היא בכלל לא אמורה לקבל את ההנחה הזו".

יצאתי והלכתי לבית מרקחת אחר כדי להשלים את התרופה החסרה. אך בית המרקחת נסגר מוקדם עקב לוויה, כך שעדיין נשארה לי תרופה אחת לרכוש.

 

או.קיי. כמעט וי אחד נוסף ברשימה.

בלילה, לפני שהלכתי לישון, הצצתי באחת מקופסאות התרופות שקניתי. אימא'לה! זה היה נראה מפחיד כל המזרקים האלו והחומרים הנוספים. טעות להציץ בדברים כאלו בשעות הלילה. זה כמעט כמו לצפות בסרט אימה... מלחיץ!

רשימת קניות - To Do List

ובחזרה לפגישה אצל פרופ' מאירוב - זו עם האולטרסאונד:
את הפגישה סיימתי, כזכור, עם התוצאה שהרזרבה השחלתית שלי מאוד טובה, מה שאומר לקיחת תרופות במינון מופחת, יחסית, ועם ההחלטה לבצע את השאיבה כאן בארץ.

עכשיו הגיע השלב הבא: הרופא צייד אותי ברשימה של מה לעשות עכשיו:

1. לקנות תרופות
2. להוציא מרופאת המשפחה התחייבות לבדיקות דם - לפחות ל-4 פעמים, מכיוון שאת הראשונה אצטרך לבצע כבר ביום בו מתחיל המחזור
3. לפתוח תיק בביה"ח אסותא בראשל"צ - שם תיערך השאיבה
4. למלא טפסי הסכמה

הוא אף אמר שיקבע עבורי פגישת הדרכה בביה"ח אסותא, כדי שאקבל הדרכה מאחות כיצד להשתמש בתרופות שמגיעות כולן כזריקות להזרקה עצמית.
הוא ביקש שאתקשר ואודיע לו ביום שמתחיל המחזור שהיה צפוי להגיע כשלושה ימים אחרי החג.
הוא דאג שהמזכירה תצלם עבורי את התיק הרפואי שלי, כלומר את תוצאות כל הבדיקות שעשיתי עד עכשיו, כדי שאוכל להביא אותן לביה"ח אסותא ע"מ לפתוח שם תיק.
ולפני שהלכתי, הזכיר לי כי לא הבאתי את תוצאות בדיקת האיידס. לא ידעתי אז שלא מקבלים אותה בתדפיסים של התוצאות אלא שצריך לקחת אותה אישית מרופא המשפחה.

מכיוון שהיינו בתוך חג הסוכות, ולא ידעתי מה פתוח מתי, הזדרזתי לתקתק עניינים, וכבר למחרת - יום שישי - ניגשתי לרופאת המשפחה שלי, כדי לקחת את תוצאות בדיקת האיידס ולהוציא התחייבות לבדיקות הדם.
הרופאה שלי היתה לארג'ית: למה רק ארבע? קחי שיהיה לך כבר שמונה פעמים, מה שבטוח.
גם את המרשמים לתרופות שהרופא הביא לי, היא אמרה שזה צריך לעבור דרכה ורשמה לי אותם מחדש.
זה, אגב, התברר כמיותר לגמרי. בבית המרקחת דווקא ביקשו את המרשמים המקוריים של הרופא המטפל, אבל עוד נגיע לזה.

בסוף היא איחלה לי בהצלחה, עם צל של חיוך על השפתיים. נשבעת לכם שפעם ראשונה אני מבינה את משמעות הביטוי 'צל של חיוך'...

יופי, וי אחד סומן ברשימה.

שאיבת ביציות - בישראל או בספרד?

מכיוון שזה נושא בפי עצמו, העדפתי לרשום זאת בפוסט נפרד, למרות שנגעתי בזה בפוסט השלישי שלי "אז מה זה בדיוק שימור פוריות", כזכור, בשלב הייעוץ, הסביר לי הרופא כי ניתן לבצע את שאיבת הביציות כאן בישראל, או בספרד.
באותו יום חמישי של חוה"מ סוכות, הייתי צריכה לבוא אל הרופא כשאני כבר עם החלטה סופית היכן לבצע את שאיבת הביציות.

נקודה נוספת בנושא שהייתה חשובה לי, ידעתי שארצה פיקוח של מכון פוע"ה בנושא. מכון פוע"ה מעמיד לרשות נשים העוברות שאיבת ביציות, משגיחה שנוכחת לאורך התהליך, ע"מ למנוע טעויות אנוש, שלא יווצר בלבול והביציות יגיעו למישהי אחרת... אני מודה שזו היתה אחת החרדות שלי. מעבר להשלכות ההלכתיות הרציניות שיש לזה, לא הייתי רוצה לדעת שהביציות שלי משמשות בטעות מישהי אחרת, או שאני קיבלתי ביציות של מישהי אחרת. המשגיחה נמצאת לאורך תהליך השאיבה וההקפאה, וסוגרת את המבחנה עם פלומבה של המכון.
במידה וארצה להשתמש בביציות, אצטרך לפנות למכון פוע"ה כדי שהם יאשרו את הפשרת המבחנה שלי.
חשוב לציין כי שירותי ההשגחה של מכון פוע"ה, קיימים לא רק בארץ אלא אף בחו"ל.
השירות במקרה שלי - שימור פוריות - הוא בתשלום של 120 ש"ח.

ובחזרה לדילמת ישראל - ספרד.
יתרונות וחסרונות?
לגבי ספרד - ספרד נחשבת למעצמה עולמית בתחום שימור ביציות בהקפאה, והמעבדות שלהם נחשבות לטובות ולמקצועיות ביותר בתחום.
מבחינת עלויות - התהליך שם זול יותר, עקב היורו הנמוך, אך שכר הרופא שלי, שלפי הבנתי מתלווה אלי, גבוה יותר. יש גם צורך להתארגן עם כרטיס טיסה למדריד, שבזמן של אחרי החגים הוא דווקא די זול. מי שמבצע שם את השאיבה הם הרופאים המקומיים. בסך הכל עלות התהליך מעט זולה יותר מאשר ביצועו בארץ. אך ההפרשים לא מאוד משמעותיים.
יש לקחת בחשבון גם שאם ארצה להשתמש בביציות בעתיד, יש גם לשנע אותן מספרד לארץ.

לגבי ישראל - עלות התהליך יקרה יותר, המעבדות טובות ומקצועיות, אך עדיין לא ברמה של ספרד, אם כי אנחנו מתקדמים יותר ויותר בנושא. שכר הרופא שלי זול יותר, כי הוא נשאר בארץ. היתרון המשמעותי בעיני, היא שהרופא שלי עצמו הוא זה שמבצע את השאיבה, וכן כל הצוות מסביב הוא ישראלי, מה שדי חשוב כשאתה בתהליך כזה שהוא די מלחיץ, לפחות מבחינתי.
ידעתי גם שאני רוצה שמישהו יהיה איתי, ולא ידעתי איך אני יכולה לשכנע מישהו או מישהי לרכוש יחד איתי כרטיס טיסה לספרד, למרות שחברה שלי הביעה נכונות לכך וטענה שנוכל לנצל זאת לחופשה נחמדה...


מאוד התלבטתי בנושא. ידעתי שאני מעדיפה להיות פה בארץ, עם הרופא שלי ועם צוות ישראלי שאני מבינה אותו. מצד שני - אם אני כבר משקיעה סכום כזה רציני, האם לא נכון יהיה למקום שנחשב הכי מקצועי בעולם?

מצד שלישי - הרי כל מה שאני עושה, הוא בגדר השתדלות בלבד. לפי היהדות - אדם צריך לעשות השתדלות בכל נושא, אך לדעת שהתוצאות אינן בידיו אלא בידי הקב"ה. אז איפה עובר גבול ההשתדלות? עד כמה צריך לעשות שמיניות באוויר? אין תשובה חד משמעית לכך. לכל אחד יש את גבול ההשתדלות שלו, לפי רמת האמונה שבו.
הרי גם במעבדות בספרד, עם כל המקצועיות והידע, גם שם יכולות לקרות טעויות, פשלות, תקלות טכניות וכל זה. הביצוע בספרד לא מחייב שאכן התהליך יצליח, אלא רק נותן אופציה טובה לכך. ואם הקב"ה ירצה שהתהליך כן יצליח, הרי שהוא יצליח גם כאן בארץ.

נטיית הלב שלי היתה לכיוון הארץ, אך לא ידעתי מה לעשות.
כבר היה ערב חג סוכות, תלינו קישוטים בסוכה וידעתי שיש לי פחות משבוע להחליט, ולא הצלחתי להגיע למסקנה בנושא.

והנה הנס הקטן שלי - אחד מני רבים שחוויתי בחודש שעבר עלי:
התלבטתי עם בת דודה שלי, והיא אמרה לי: תקשיבי, דברי עם הרב בורשטיין, מנהל מכון פוע"ה, יש לו ניסיון עצום בתחום. מה שהוא יגיד לך - זה מה שתעשי.
אבל איך אדבר איתו? הרי קשה להשיג אותו, ועכשיו ערב חג ואין שם אף אחד, ומי יודע אם עובדים שם בחול המועד או לא... והרי ברור שלא יתנו לי סתם כך את הטלפון שלו.
הבת-דודה המקסימה שלי, לא ויתרה. איכשהו השיגה דרך פורום שהיא חברה בו, טלפון של בעלה של חברה אחרת בפורום, שהוא חבר של הבן של הרב בורשטיין... בקיצור הבנתם: דרך עקיפה במיוחד.
אותו חבר דיבר איתי בטלפון, ולאחר ששמע את ההתלבטות הבטיח לנסות להשיג את הרב עצמו ולשאול אותו. תוך פחות משעה הוא חזר אלי עם מס' הנייד של הרב: סמסי לו שאת מתכוונת להתקשר, ותתקשרי בעוד חמש דקות.

ואז הגיע החלק הטוב: הרב בורשטיין לא חיכה שאתקשר. הוא התקשר בעצמו וביקש לדעת בדיוק במה מדובר.
לאחר שהסברתי את כל ההתלבטויות שלי, הוא אמר כך:
לו היית שואלת אותי לפני שנה, הייתי אומר לך בוודאות מוחלטת ללכת לבצע את השאיבה בספרד.
מכיוון שבכל זאת התקדמנו בנושא מאוד כאן בארץ, הייתי בכל זאת ממליץ לך, לפחות בפעם הראשונה שאת עושה את זה, לעשות את זה דווקא כאן בישראל. כך תכירי את עצמך, איך הגוף שלך מגיב לטיפול, תעברי את השאיבה בבי"ח ישראלי ותכיר את התהליך. הרי גם כך המדינה מגבילה את אפשרות השאיבה לעד 20 ביציות.
אם תרצי בעוד מספר חודשים לעבור שוב את התהליך, אז בפעם הבאה תעשי זאת בספרד. אבל תהיי מוכנה טוב יותר ותדעי מול מה את עומדת.
הוא הוסיף גם שהמכון נותן גם עזרה בשידוכים, במקרה שהבחור המיועד חושש מפני נישואין עם בחורה מבוגרת שאולי לא תצליח ללדת, ואז הם מסבירים לו על התהליך המאפשר גם להביא גם עוד עשרה ילדים, אפילו.
בד"כ, הוא צחק, הבחור עצמו מוותר אחרי שלושה ילדים ואומר: לא, לא התכוונתי באמת לעשרה ילדים...

הוא הוסיף עוד מספר משפטים ואז סיים: אני מברך אותך על ההתקדמות שאת עושה בנושא. את עושה את הדבר הנכון. שיהיה בהצלחה!

אז זהו - נפלה ההחלטה: אני עוברת את שאיבת הביציות כאן בישראל.

אולטרסאונד ראשון

יום חמישי, י"ח בתשרי תשע"ג, חול המועד סוכות, 4.10.12

יומני היקר,
היום איבדתי את בתולי. לראשונה בגיל 35. למכשיר אולטרסאונד.
כה רומנטי... וסקסי בטירוף...
כן. זה הזוי בדיוק כמו שזה נשמע!
טוב, די עם המבטים האלה, אני רואה אותם גם מכאן. כן, הכל בסדר איתי. מן הסתם, בתור בחורה דתית, לא קיימתי יחסים עד עכשיו, ואין לי כוונה לעשות זאת שלא במסגרת נישואים.
ובכל זאת, חיכיתי עד השלב הזה של חיי כדי לאבד את הבתולים למכשיר אולטרסאונד. לא הזוי?
אני מסתובבת כל היום בהרגשה סופר מוזרה. לא שלא ידעתי שזה יקרה, אבל כשזה קורה זה מרגיש מוזר.

אז ככה זה הלך:
היה לי חשוב לדעת האם ההרדמה המקומית פותרת את הצורך בביצוע חיתוך במקום. ברגע שהרופא אמר לי שהוא מקווה שכך יהיה, כי זה הכי טוב ללא חיתוכים, החלטתי שזה מה שאעשה. לא יהיה חיתוך. מקסימום יכאב קצת למרות ההרדמה.
גם איכשהו פחדתי בחיתוך במקום כזה יכול להשפיע על יכולתי ללדת בלידה טבעית - חשש שהתברר כלא קשור בכלל. אין לכם שום השפעה, כי החיתוך הוא מקומי בלבד.
בכל אופן, הרי החלטתי שאני לא אשתמש באופציית החיתוך ויהי מה!
שלוש זריקות הרדמה שם בפנים, הראשונה כאבה ממש, השנייה הרבה פחות, את השלישית כבר לא הרגשתי.
דיברתי המון, מן הסתם גם קצת שטויות, פשוט כדי לשחרר את הלחץ המטורף שהייתי בו. שאלתי אם אני צפויה לדמם, והוא אמר שככל הנראה כן, התנצלתי על שאני לא סותמת את הפה לרגע.
הרופא עטף את מכשיר האולטרסאונד בקונדום (איזה רעיון מבריק!) כדי לשמור על סטריליות והתחלנו.
שוב אותו כאב מוכר שלוחץ לך על הגוף למטה, הכנתי את עצמי לכאב היותר משמעותי שבטח יבוא בעקבות זה, ו...
כלום. פתאום לא הרגשתי כלום והוא אמר: זהו, אנחנו בפנים!
תוך חצי דקה הייתי אחרי הכל. הוא הסתכל ואמר: וכן, את קצת מדממת. הושיט לי פד ושאל אם אסתדר.
ברור שאסתדר! זה בכלל לא כואב, אני אפילו לא מרגישה את זה.
אבל...
לא לקחתי בחשבון את הדימום. ה"קצת מדממת" התברר כדליפה רצינית. לא קלטתי שאני צריכה לשים את הפד עוד לפני שאני מתרוממת מהמיטה, לפני שאני מגיעה לתחתונים שלי ולפד שלי. לרגע קפאתי ולא ידעתי מה לעשות, איזו פדיחה! אתם לא מתארים לעצמכם איזה לכלוך רציני עשיתי שם על הרצפה...
הרופא נכנס שוב לראות אם אני מסתדרת. אמרתי: כן, אבל עשיתי פה בלגן שלם. והוא אמר: עזבי, אני אנקה את זה. איזה בושות.

אז, להלן התוצאות:
הגוף שלי, ב"ה, הוא גוף של אשה צעירה, מבחינת כמות הביציות שיש לי. יש לי הרבה וזה אומר שאצטרך מינון מופחת של הורמונים כדי לא להגיע למצב של גירוי יתר בשחלות, שעלול להיות מסוכן.

אבל ההרגשה המוזרה סירבה לעזוב אותי. לא הייתי מסוגלת לחזור ישר הביתה. צעדתי לתחנת האוטובוס דרך כיכר המדינה ופשוט עשיתי שם סיבוב שלם על כל הכיכר, על כל החנויות רק כדי להסיח את דעתי.
באוטובוס הביתה לא הייתי מסוגלת, פסיכולוגית, לשבת כל הדרך, גם כשכאבו לי כבר הרגליים. הרשיתי לעצמי לשבת רק כשהגעתי הביתה, בשירותים. סליחה על הפירוט המגעיל שבא עכשיו, אבל הבטחתי גם לתת אינפורמציה על מה שקורה בתהליך. ובכן, בשירותים יצאה חתיכת דם גדולה וקרושה וכהה. קצת נלחצתי מזה, וישר הלכתי לשטוף את עצמי באמבטיה. לשמחתי, חוץ מצריבה קלה של המים באזור ההוא, הכל היה נקי.
הדימום המשיך עוד כיום וחצי אח"כ.

אוף, איזה יום!

עוברים לשלב המעשי

אז הנה אנחנו, ביום חמישי, יום העבודה האחרון לפני חג הסוכות תשע"ג, ואני שוב ממתינה לתורי במרפאה של פרופ' מאירוב.
- את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?
- כן (ממש לא, אני מתה מפחד, אבל כן), אחרת לא הייתי פה...
ואז הוא התחיל למלא טפסים עם הפרטים שלי, ואמר: יופי, שננסה לעדות אולטראסאונד?
ואני, התמימה, עוד חושבת לעצמי: למה "ננסה"? בא נעשה! ואומרת בשיא הביטחון: כן, בטח.
איזה כן, ואיזה בטח...
הוא ניסה להכנס ואני התפתלתי מכאבים. הי, אני בתולה, זוכרים? הקרום שלי עדיין לא פתוח, לפחות לא לגמרי. אני יודעת שבגילי, יש כבר בחורות שהקרום נפתח מעצמו, גם ללא קיום יחסים, אבל אצלי הוא עדיין היה רק קצת פתוח. ההרגשה היתה כאילו משהו ענק נלחץ לך לגוף פנימה, ופשוט נתקל בעור שחוסם אותו, אבל זה כאילו בתוך הגוף. לא יכולתי לעמוד בכאב הזה, זה היה יותר מדי.
ניסינו כמה פעמים, ובסוף אמרתי: אני מצטערת, אני ממש לא מסוגלת.
לא היתה ברירה, והוא אמר לי לבוא שוב בשבוע שאחר כך, בחול המועד סוכות, ואז הוא יביא איתו חומר להרדמה מקומית וננסה כך. ואולי גם נצטרך לבצע חתך קטן. שאתקשר למשרד יום לפני כדי להזכיר לו להביא חומר הרדמה, ושאגיע ממש מוקדם, עוד לפני שהמרפאה מתחילה את פעילותה.
יצאתי ממנו והייתי בדיכאון אמיתי.
הלכתי לתחנה, וחצי שעה אח"כ עוד כאב לי מהניסיונות להכנס, שלא צלחו.
באותו לילה בכיתי המון, הרבה מרחמים על עצמי, ולמה אני צריכה את זה, ואיך הגעתי למצב הזה ועוד ועוד.
הרבה זמן עד שהצלחתי ממש ללכת לישון.

אז מה נשאר לנו - להתקשר למרפאה ביום רביעי, להגיע במיוחד בחול המועד לעשות אולטראסאונד ואגינלי בהרדמה מקומית. איזה כיף הולך להיות לנו...

אז מה עושים עכשיו? מחשבות ובדיקות

אני מתארת בכמה שורות, שלב של התלבטויות שהתרחש במשך זמן די ארוך. הייתי זקוקה לזמן לעכל את כל מה ששמעתי על הנושא.
דבר ראשון דיברתי עם אמא שלי, שכצפוי נכנסה ללחץ: מה זאת אומרת? סיכונים של ניתוח... לא בא בחשבון, אין מצב שאת עושה את זה!
אח"כ החלטתי להתייעץ עם בת דודה שלי שהיא רופאה. היא אמרה לי משפט בערך כזה: אם נשים היו יודעות בכמה סיכונים זה כרוך להיכנס להריון טבעי, לא בטוח שהן היו עושות את זה...
והיא סיכמה: מה אכפת לך, תעשי את הבדיקות שהוא נתן. גם ככה זה ייקח זמן עד שתבצעי את כולן, ועד שיגיעו התשובות. בינתיים תחשבי עוד על הנושא. מקסימום, אם תחליטי לא לעשות, לפחות תדעי מה מצבך בעקבות הבדיקות האלו.
אז החלטתי לעשות בדיקות. מה כבר יכול להיות? לא מחייב שום דבר ולפחות אדע את מצבי.

אז אלו בדיקות עשיתי?

• פרופיל הורמונלי - מתבצעת ביום השלישי עד היום החמישי לווסת. בעצם בודקים מס' הורמונים בגוף וכמה יש מכל אחד.
• בדיקת כימיה מלאה של הדם - נעשה בצום
• ספירת דם מלאה
• תפקודי קרישה
• נוגדנים שונים בגוף
• בדיקת שתן כללית
• בדיקת סוג הדם + RH
• בדיקת וירוס האיידס, צהבת B וצהבת C
  כל הבדיקות הנ"ל, מתבצעות כבדיקת דם רגילה. צריך פשוט לגשת לרופא המשפחה עם הרשימה, או אפילו רק לפקסס אותה ולבקש שיוציאו עבורכם בקשה לביצוע בדיקת דם, וללכת לעשות הכל באותה הפעם. כמובן שהבדיקות הן ללא תשלום.
  שימו לב: את התוצאות לבדיקת האיידס, לא תקבלו בתדפיסי התשובות לבדיקה. יש לגשת לרופא המשפחה באופן אישי ולקבל אותן ביד.
• בדיקת שד במישוש אצל כירורג - היה לי מזל שאני כבר נמצאת במעקב כזה, כך שלא הייתי צריכה לעבור את זה שוב. אצלנו, בקופת החולים שבה אני חברה, להשיג תור לכירורגית שד, יכול לקחת גם כשלושה חודשים עד שיש תור פנוי.  הזדרזו לקבוע פגישה בהקדם!
  הבדיקה בעלות של תשלום רבעוני לקופת החולים, כמו כשהולכים לרופא מקצועי (לא רופא משפחה).
• בדיקות גנטיות לגילוי מחלות תורשתיות - בעיקר אצל אשכנזים כמוני... כאן התקשרתי למרפאת נשים בקופת החולים וקבעתי תור עם האחות. היא הסבירה לי על הבדיקות השונות. בקצרה, לפי הפרופיל והמוצא העדתי של כל אחת, נקבעות הבדיקות אותן מומלץ לה לעבור. כמובן שבד"כ, נשקל גם מוצאו של בן הזוג. במקרה שלי - נכתב "מוצא לא ידוע". הבדיקות נחלקות לחמשה סוגים:
  א. כאלו שמומלץ לבצע - ואותן חובה לבצע, (כמו X שבור, CF)
  ב. מחלות קשות - לשקול בחיוב - עדיף לבצע (טיי-זקס, קנאוואן, טלסמיה ועוד)
  ג. מחלות קשות פחות שכיחות (ניתן לשקול)
  ד. מחלות שכיחות שחומרתן קלה יחסית
  ה. בדיקות שאינן מתאימות לכם לפי המוצא העדתי שציינתם.
  הבדיקות החשובות (סוג א' ו-ב' שציינתי) - חלקן מבוצע בחינם וחלקן בעלות של 80 ש"ח לבדיקה. את אלו עשיתי. את הבדיקות האחרות שעלותן גבוהה יותר - לא ביצעתי. גם ככה, עשיתי יותר ממה שהייתי חייבת, מכיוון שאין לי עדיין מושג מי יהיה בן זוגי בעתיד, כך שייתכן שחלק ממה שעשיתי פשוט מיותר...
  את הבדיקה עצמה, שגם היא מתבצעת כבדיקת דם רגילה, עשתה לי האחות עוד באותו היום שהגעתי. לא הייתי צריכה לבוא בפעם אחרת. מיד לאחר שהיא הסבירה לי על הבדיקות והחלטנו מה נבצע וסידרתי את התשלום מול המזכירה, בוצעה לי בדיקת הדם. תשובות מתקבלות בתוך כארבעה שבועות - אלא אם כן נמצא משהו רציני ואז יתקשרו אליך מהמרפאה.
  סה"כ שילמתי על הבדיקות 720 ש"ח. הסכום משתנה לפי כמות הבדיקות שכל אחת מחליטה לעשות.
• בדיקת הרזרבה השחלתית AMH - הורמון AMH מהווה מדד חשוב להערכה של הרזרבה השחלתית. או במילים אחרות: לכמה ביציות נשארו במאגר שלי... מודה שלא ידעתי בכלל לקראת מה אני הולכת. את הבדיקה הזו מבצעים בביה"ח תל-השומר. מן הסתם ישנם עוד מקומות, אבל אני לא יודעת עליהם. אותי הפנו לתל-השומר, כמובן - מרפאת פריון. מתקשרים וקובעים תור.
  שימו לב: הבדיקה בתשלום של 375 ש"ח, נכון לאוגוסט האחרון.
  שימו לב נוסף: תשובות מתקבלות אחרי כארבעה עד שישה שבועות.
  לבשתי את הבגדים הכי נוחים שלי, מכיוון שלא ידעתי איך מתבצעת הבדיקה. אז הנה הרגעה: זו פשוט עוד בדיקת דם. כן, כן, רגילה לגמרי, חוץ מהמחיר שלה ומהחשיבות שלה לנושא הפריון.
  
  במשך כל הזמן הזה (לקח לי בערך כחודשיים לסיים הכל) היה לי הרבה זמן לחשוב ולהתלבט בנושא. כלומר, האם אני אכן הולכת על זה.
  כמו שאתם מבינים - החלטתי שכן. אבל זה לא הלך בקלות. היה לי חודש של פרוייקט בעבודה, עבדתי כל יום עד 19:00, 20:00, 21:00 ואפילו 22:00 בערב. נוח לי לחשוב שזו הסיבה שלא היה לי זמן לקבוע את הפגישה הבאה אצל פרופ' מאירוב עם כל התשובות של הבדיקות. אבל מסתבר שזה היה רק תירוץ. פחדתי להחליט באמת שאני אכן עושה את זה. אח"כ, כמובן, הגיעו החגים ואז למי יש זמן?
  עד שחברה בעבודה תפסה אותי ואמרה: כשמשהו חשוב עד כדי כך - מוצאים לו זמן, ולא משנה מה קורה בעבודה או בכל מקום אחר.
  באותו יום תפסתי את עצמי בידיים והכרחתי את עצמי להתקשר למשרד של פרופ' מאירוב ולקבוע איתו פגישה. ועל כך - בפוסט הבא.
  

אז מה זה בדיוק שימור פוריות?

אז ככה: בנוסף למאמר שצירפתי בקישור זה, של ביה"ח אסותא, בנושא, להלן הסיפור בעברית מדוברת ובקצרה:
כל אחת מאיתנו, נולדת עם כמות מסויימת של ביציות שמלווה אותה למשך כל החיים.
בכל חודש, עולות כאלף ביציות מהשחלות. רובן לא מפותחות דיין, ואלו שכן, מתחילות לעלות לכיוון הרחם. ביצית שתלטנית אחת, "הורגת" את כל האחרות, והיא זו שעולה לרחם.
במקרה של הפריה, נוצר הריון. במקרה שלא - הביצית והדם שבתוכה מופרשים החוצה במחזור, עם כל כאבי הבטן הנלווים וההרגשה הלא-נעימה.
(אני מתנצלת אם אינני מדייקת בפרים הטכניים, אך זה בערך הסיפור)

לאחר גיל 35, חלה ירידה ניכרת בכמות הביציות, ואף באיכותן. מה שאומר, שאחרי גיל 35-37, קשה יותר להרות באופן טבעי, וההריונות חשופים ליותר סיכונים.
מכיוון שבשנים האחרונות יותר נשים מעדיפות לדחות את היותן אמהות לשנים מאוחרות יותר בחייהן (ולפעמים זה פשוט קורה ככה, כמו לי, לא תכננתי להגיע לגיל כזה ועדיין להשאר רווקה), ישנה אפשרות לשאוב את הביציות כבר עכשיו ולהקפיא אותן לשימוש במועד מאוחר יותר.
איך עושים את זה?
מהרגע בו מתחיל המחזור, מקבלים הורמונים שמטרתם לגרות את השחלה כך שתייצר יותר ביציות "איכותיות", וכן תרופות שמטרתן למנוע מהביצית השתלטנית להרוג את כל השאר.
לאחר כשבועיים, מתבצעת השאיבה, בהרדמה כללית, בה שואבים את הביציות שעלו ומקפיאים אותן.
התהליך הוא בעצם כמו כל טיפול של הפריה חוץ גופית, רק שכאן אין הפריה כרגע, אלא שמירת הביציות בהקפאה.

מה הסיכונים?
אתחיל מזה שכמובן התהליך כולו מלווה בבדיקות רבות לפני ותוך-כדי, כדי למנוע מצבים מסוכנים כלשהם, אך בכל זאת, קיימים סיכונים ואלו הם:

א. גירוי יתר של השחלה - כדי למנוע את המצב הזה, נעשות בדיקות אולטרסאונד לפני ותוך כדי התהליך, לוודא שמינון ההורמונים הניתן לא גורם לגירוי יתר. גירוי יתר הוא מצב שעלול להיות מסוכן ולגרום לדימום מהשחלות או לפיתול שחלה, דבר שדורש פעולה כירורגית נוספת כדי להחזיר אותה למקום.

ב. תהליך השאיבה עצמו - תהליך פולשני שעלול לגרום לזיהום - סיכון נדיר אך קיים.

ג. ההרדמה הכללית - כמו בכל ניתוח, קיים סיכון בהרדמה כללית. מזערי, אמנם, אך קיים.

יש לזכור, כמובן, שהסיכונים הם מזעריים, וכי מאות ואלפי נשים עוברות טיפולי פוריות כבר שנים רבות, כך שצריך לקחת הכל בפרופורציה.

וכמובן נוסף, אם אתן נשים בריאות שעוברות את התהליך רק לשם שימור הפריון לגיל מאוחר יותר, אתן גם לא תקבלו השתתפות במימון מקופת החולים, למרות שאולי תמצאו שכתוב כך בכתבות שונות באינטרנט. תאמינו לי, בדקתי. אפילו התקשרתי למשרד הבריאות כדי לברר.
אמנם החליטו שזה צריך להיות, אבל זה עדיין לא נכנס לסל, ובינתיים המימון הוא עליכן בלבד.

בסוף השיחה עם פרופ' דרור מאירוב - הוא נתן לי רשימה ארוכה של בדיקות שאצטרך לבצע, וביקש שאחזור אליו כשיהיו בידי כל התשובות.
בנוסף, הוא אמר לי שאצטרך לבחור ולהחליט היכן אעבור את תהליך השאיבה - האם כאן, בארץ, או בספרד. מסתבר שספרד נחשבת למעצמה עולמית בתחום הזה, והמעבדות שלהם נחשבות למקצועיות ביותר בתחום. מצד שני - בארץ יש בכל זאת נוחות יותר, מכיוון שבכל זאת הצוות ישראלי, וביצוע השאיבה נעשה ע"י פרופ' מאירוב עצמו.
לגבי העלויות - הן יוצאות באופן כללי די דומות. בחו"ל - התשלום נעשה ביורו, שבימים אלו הוא נמוך למדי, אך שכר הרופא - פרופ' מאירוב במקרה שלי - גבוה יותר. לעומת זאת בארץ, המחיר גבוה יותר, אך שכר הרופא נמוך יותר, וגם אין צורך לדאוג לטיסה וכד'. המלצה שלי - אל תתייחסו לכסף כאל שיקול רלוונטי במקרה זה.

מה עשיתי עם המידע הזה? בפוסט הבא.

אז איך נכנס לי הגו'ק לראש?

הכל התחיל כשלפני כשנתיים, קראתי מאמר ב-Ynet על הקפאת ביציות לנשים בריאות ובוגרות.
בזמנו זה היה סתם נושא מעניין לקריאה, ולא חשבתי שאגיע למצב שארצה או אצטרך לחשוב עליו ברצינות.
לפני כשנה בעקבות קריאת המון מאמרים בנושא, החלתי לחשוב קצת יותר ברצינות על העניין, אך עדיין המרחק לביצוע היה גדול מאוד.

כשכבר סוף סוף חשבתי על כך באמת ברצינות, הצעד ראשון היה לפנות למכון פוע"ה שמתמחים בנושא הפריון עפ"י ההלכה - דבר שכמובן היה חשוב לי. הסתבר לי שבמכון פוע"ה ממליצים בהחלט לכל בחורה שעדיין לא נישאה לבצע הקפאת ביציות כבר בגיל 32. קיבלתי מהם אף דף מידע בנושא שמפרט על התהליך - לא שהבנתי אז משהו ממנו...
הדבר היחיד שהבנתי ממש, הוא שלמרות מה שנכתב בכתבה של Ynet, המדינה לא משתתפת במימון התהליך כלל, והעול כולו ייפול עלי. מה שאומר עלות של כ-15,000 ש"ח. כמעט כמו הטיול האחרון שלי לחו"ל... באסה, הנה הלכה לי החופשה השנה.

הרב שדיבר איתי שאל היכן אני גרה, והפנה אותי לייעוץ וטיפול אצל פרופסור דרור מאירוב בתל-אביב.
החלטתי לפנות. ייעוץ עדיין לא מחייב אותי לעשות כלום, נכון? רק להפרד מסכום של 1,000 ש"ח.

שימו לב - לקוחות כללית מושלם יכולים לקבל את הייעוץ עם פרופ' מאירוב בתשלום של 100 ש"ח בלבד, מכיוון שהוא נמצא בהסדר עם קופת חולים כללית. יש לומר בטלפון לפני קביעת הפגישה שבאים דרך כללית מושלם.

אני, למשל, לא ידעתי את זה קודם, שילמתי 1,000 ש"ח על הייעוץ ולאחר מעשה כבר לא יכולתי לקבל על כך החזר כלל.

טוב, הנה התחלנו בספירת הכסף. מעניין לאן נגיע...

בפוסט הבא - אז מה זה בדיוק שימור פוריות? שיחה עם פרופ' מאירוב.

לפני הכל - קצת עלי ועל הבלוג

שלום, 

כמו שוודאי הבנתם משם הבלוג, שמי ציפורה (מעדיפה ציפי), בת 35, ואני מתחילה לכתוב בלוג חדש, שאני מקווה שיהיה קצר, יחסית.

הבלוג הזה מתאר את התהליך שאני עוברת בחודשים אלו, לשימור פוריותי - כן, אחרי גיל 35 השעון מתחיל לתקתק ביתר שאת - ובמהלכו נתקלתי במושגים רבים שלא הכרתי קודם. בסך הכל, תודה לא-ל, אני אדם בריא באופן כללי, שכמעט לא מבקר את רופא המשפחה שלו...
המון דברים בתחום הזה חדשים לי, על אף גילי, ועל אף שאני מכירה מעט נשים שעברו טיפולי פוריות.
באופן כללי אנשים נוטים לא לדבר על כך יותר מדי, וגם כך, יש די הרבה פורומים ובלוגים של נשים שמסיבות שונות אינן מצליחות להרות ונזקקות לטיפולי פוריות. עם זאת, לא נתקלתי במישהי כמוני, בחורה בריאה שפשוט כבר הגיעה לגיל..., עדיין לא נישאה, ועושה את זה כדי לשמר את פוריותה שלה לשנים הבאות, בתקווה שעד אז יבוא הגבר הנכון כדי להקים איתו משפחה.
אה, וכמעט שכחתי לציין - אני גם דתייה. ולא סתם, אלא חרדית. הנה נוסחה מנצחת לנושא שקבור עמוק בטאבו של "דברים שלא מדברים עליהם בקול". כן, יקרות ויקרים, אני חרדית בת 35 שעדיין לא התחתנה. כלומר, אם עוד לא לגמרי הבנתם - אני עדיין בתולה. לפחות עד עכשיו.

אז הנה, לטובתכן, הבחורות הרווקות שעדיין לא מצאו את הנסיך שלהן, ורוצות לשמר את פוריותן, אך חוששות או לא יודעות מה זה בדיוק אומר ומה צריך לעשות, אני מתחילה בכתיבת הבלוג הזה, בתקווה שהוא יעזור למישהי לקבל קצת יותר מידע על התהליך, על מה זה אומר, מה צריך לעשות, איך צריך לעשות, כמה זה עולה לנו ומה קורה בסוף.

אני יודעת שאני, לפחות, יכולתי לחסוך מעצמי הרבה עוגמת נפש, עצבים וגם כסף, לו הייתי יודעת לפנֵי, את מה שאני יודעת היום, במבט לאחור.

מקווה שאצליח קצת לעזור, להסביר, להבהיר ולפזר את הערפל סביב הנושא.
ואם לא, ואף אחד / אחת לא יקרא את זה, הי, הרי אומרים שכתיבת יומן עוזרת לפרוק רגשות ולהתמודד טוב יותר, לא? אז לפחות עשיתי את זה עבור מישהי אחת...

אין לי יותר מדי ניסיון בכתיבת בלוגים, למעשה זה הראשון שלי, כך שאולי בתחילה אשמע קצת מבולבלת. אני חושבת שבמידה מסויימת אני עדיין קצת. למזלי אני מוקפת באנשים נפלאים שאספר עליהם בהמשך והם התנאי הראשון לכך שבכלל התחלתי בתהליך.

בפוסטים הבאים אתאר את השלבים שעברתי, ההחלטות, המחשבות, הרגשות, ההתייעצויות והמסקנות.
כמו שכתבתי קודם, אני עדיין עוברת את זה. עוד לא סיימתי. אנסה פשוט לזרום עם זה ולראות מה יהיה בהמשך.

חשוב לי לציין, שמה שאני עברתי, לא מחייב שזה מה שכולם עברו / עוברים / יעברו. כל גוף מגיב אחרת לתרופות ולתהליכים, יותר תופעות לוואי או פחות, תהליך ארוך יותר או קצר... זה מה שהיה אצלי, ואצלי בלבד. לא היה לי עם מי להשוות סיפורים...

אתם מוזמנים/ות להגיב, או שלא, באופן חופשי. פרחים תמיד יתקבלו בברכה.