יום ב', כ"ח בתשרי תשע"ג, 15.10.12
קמתי מוקדם יחסית, הזרקתי ויצאתי לדרך. החלטתי להגיע לפני השעה 09:00, בתקווה להיות ראשונה ולסיים עם זה כמה שיותר מהר.
הגעתי למחלקת IVF והפריה חוץ גופית, בערך ב-08:35. בשעה 08:40 כבר הייתי בחוץ, אחרי.
תכל'ס, חוץ מלהגיש את המסמכים לא עושים כלום.
המזכירה רק שאלה מה בדיוק אני רוצה לעשות. הסברתי.
- מי הפנה אותך?
- פרופ' מאירוב.
- את יודעת כמה זה הולך לעלות לך?
- כן, התכוננתי נפשית.
- 14 ומשהו אלף שקלים...
- כן, אני יודעת!
- טוב, אז תני לי את המסמכים. זהו, את משוחררת. אחות תעבור על כל המסמכים ותוודא ששום דבר לא חסר. תתקשרי בבקשה מחר כדי לוודא שאכן כלום לא חסר.
- זהו? לא צריך לחתום על משהו? תעודת זהות? לשלם?
- לא. לא משלמים עד היום בו מבצעים את השאיבה. את צריכה / רוצה לדבר עם אחות לגבי איך מזריקים? קיבלת הדרכה?
- לא, כבר התחלתי להזריק גם ככה, לא נראה לי שאני זקוקה להדרכה, זה הולך לי בסדר.
שוב שגיאה, כמובן, כי לא לקחתי בחשבון את התרופות האחרות, ואת העובדה שייתכן שהן לא נראות כמו הגונאל-אף, וצורת ההזרקה היא שונה. כרגיל, אני, בטוחה שאני יודעת הכל ושאצליח להסתדר בלי בעיה בכלל...
כל הרישום הזה לקח חמש דקות בלבד, וכבר הייתי בדרך החוצה. וזה עוד היה לפני 09:00 בבוקר, שזו השעה שאמרו לי שרק מתחילים לפתוח תיקים. פתאום נלחצתי שאולי עשיתי משהו לא טוב, או שאולי לא הבאתי את זה למקום הנכון (כבר הזכרתי שאני טיפוס לחוץ, נכון?). חזרתי ושאלתי שוב את המזכירה אם הכל בסדר, ואם זה המקום ואם אין עוד משהו שצריך לעשות, והיא הרגיעה ואמרה שהכל בסדר.
באוטובוס של השעה 09:00, כבר הייתי בדרך חזרה לעבודה. יושבת וכותבת את הפוסט הזה.
אופס! באמצע הכתיבה נזכרתי שהיה עוד משהו ברשימה של הרופא: לחתום על טפסי הסכמה.
איך ייתכן שהמזכירה במחלקה לא אמרה לי? מה עושים עכשיו? לרדת מהאוטובוס ולחזור לשם? מממ... לא ממש לעניין, אני כבר במרחק של רבע שעה נסיעה, כבר לא באזור.
ניסיתי להתקשר למחלקה כדי לשאול, אבל אף אחד לא ענה שם. עסוקים בפניות קודמות.
טוב, אני רק מקווה שאפשר לעשות את זה גם בפקס, או ביום עצמו של השאיבה.
השארתי הודעה בתא הקולי. מחכה שיחזרו אלי.
קמתי מוקדם יחסית, הזרקתי ויצאתי לדרך. החלטתי להגיע לפני השעה 09:00, בתקווה להיות ראשונה ולסיים עם זה כמה שיותר מהר.
הגעתי למחלקת IVF והפריה חוץ גופית, בערך ב-08:35. בשעה 08:40 כבר הייתי בחוץ, אחרי.
תכל'ס, חוץ מלהגיש את המסמכים לא עושים כלום.
המזכירה רק שאלה מה בדיוק אני רוצה לעשות. הסברתי.
- מי הפנה אותך?
- פרופ' מאירוב.
- את יודעת כמה זה הולך לעלות לך?
- כן, התכוננתי נפשית.
- 14 ומשהו אלף שקלים...
- כן, אני יודעת!
- טוב, אז תני לי את המסמכים. זהו, את משוחררת. אחות תעבור על כל המסמכים ותוודא ששום דבר לא חסר. תתקשרי בבקשה מחר כדי לוודא שאכן כלום לא חסר.
- זהו? לא צריך לחתום על משהו? תעודת זהות? לשלם?
- לא. לא משלמים עד היום בו מבצעים את השאיבה. את צריכה / רוצה לדבר עם אחות לגבי איך מזריקים? קיבלת הדרכה?
- לא, כבר התחלתי להזריק גם ככה, לא נראה לי שאני זקוקה להדרכה, זה הולך לי בסדר.
שוב שגיאה, כמובן, כי לא לקחתי בחשבון את התרופות האחרות, ואת העובדה שייתכן שהן לא נראות כמו הגונאל-אף, וצורת ההזרקה היא שונה. כרגיל, אני, בטוחה שאני יודעת הכל ושאצליח להסתדר בלי בעיה בכלל...
כל הרישום הזה לקח חמש דקות בלבד, וכבר הייתי בדרך החוצה. וזה עוד היה לפני 09:00 בבוקר, שזו השעה שאמרו לי שרק מתחילים לפתוח תיקים. פתאום נלחצתי שאולי עשיתי משהו לא טוב, או שאולי לא הבאתי את זה למקום הנכון (כבר הזכרתי שאני טיפוס לחוץ, נכון?). חזרתי ושאלתי שוב את המזכירה אם הכל בסדר, ואם זה המקום ואם אין עוד משהו שצריך לעשות, והיא הרגיעה ואמרה שהכל בסדר.
באוטובוס של השעה 09:00, כבר הייתי בדרך חזרה לעבודה. יושבת וכותבת את הפוסט הזה.
אופס! באמצע הכתיבה נזכרתי שהיה עוד משהו ברשימה של הרופא: לחתום על טפסי הסכמה.
איך ייתכן שהמזכירה במחלקה לא אמרה לי? מה עושים עכשיו? לרדת מהאוטובוס ולחזור לשם? מממ... לא ממש לעניין, אני כבר במרחק של רבע שעה נסיעה, כבר לא באזור.
ניסיתי להתקשר למחלקה כדי לשאול, אבל אף אחד לא ענה שם. עסוקים בפניות קודמות.
טוב, אני רק מקווה שאפשר לעשות את זה גם בפקס, או ביום עצמו של השאיבה.
השארתי הודעה בתא הקולי. מחכה שיחזרו אלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה