שלום,
כמו שוודאי הבנתם משם הבלוג, שמי ציפורה (מעדיפה ציפי), בת 35, ואני מתחילה לכתוב בלוג חדש, שאני מקווה שיהיה קצר, יחסית.הבלוג הזה מתאר את התהליך שאני עוברת בחודשים אלו, לשימור פוריותי - כן, אחרי גיל 35 השעון מתחיל לתקתק ביתר שאת - ובמהלכו נתקלתי במושגים רבים שלא הכרתי קודם. בסך הכל, תודה לא-ל, אני אדם בריא באופן כללי, שכמעט לא מבקר את רופא המשפחה שלו...
המון דברים בתחום הזה חדשים לי, על אף גילי, ועל אף שאני מכירה מעט נשים שעברו טיפולי פוריות.
באופן כללי אנשים נוטים לא לדבר על כך יותר מדי, וגם כך, יש די הרבה פורומים ובלוגים של נשים שמסיבות שונות אינן מצליחות להרות ונזקקות לטיפולי פוריות. עם זאת, לא נתקלתי במישהי כמוני, בחורה בריאה שפשוט כבר הגיעה לגיל..., עדיין לא נישאה, ועושה את זה כדי לשמר את פוריותה שלה לשנים הבאות, בתקווה שעד אז יבוא הגבר הנכון כדי להקים איתו משפחה.
אה, וכמעט שכחתי לציין - אני גם דתייה. ולא סתם, אלא חרדית. הנה נוסחה מנצחת לנושא שקבור עמוק בטאבו של "דברים שלא מדברים עליהם בקול". כן, יקרות ויקרים, אני חרדית בת 35 שעדיין לא התחתנה. כלומר, אם עוד לא לגמרי הבנתם - אני עדיין בתולה. לפחות עד עכשיו.
אז הנה, לטובתכן, הבחורות הרווקות שעדיין לא מצאו את הנסיך שלהן, ורוצות לשמר את פוריותן, אך חוששות או לא יודעות מה זה בדיוק אומר ומה צריך לעשות, אני מתחילה בכתיבת הבלוג הזה, בתקווה שהוא יעזור למישהי לקבל קצת יותר מידע על התהליך, על מה זה אומר, מה צריך לעשות, איך צריך לעשות, כמה זה עולה לנו ומה קורה בסוף.
אני יודעת שאני, לפחות, יכולתי לחסוך מעצמי הרבה עוגמת נפש, עצבים וגם כסף, לו הייתי יודעת לפנֵי, את מה שאני יודעת היום, במבט לאחור.
מקווה שאצליח קצת לעזור, להסביר, להבהיר ולפזר את הערפל סביב הנושא.
ואם לא, ואף אחד / אחת לא יקרא את זה, הי, הרי אומרים שכתיבת יומן עוזרת לפרוק רגשות ולהתמודד טוב יותר, לא? אז לפחות עשיתי את זה עבור מישהי אחת...
אין לי יותר מדי ניסיון בכתיבת בלוגים, למעשה זה הראשון שלי, כך שאולי בתחילה אשמע קצת מבולבלת. אני חושבת שבמידה מסויימת אני עדיין קצת. למזלי אני מוקפת באנשים נפלאים שאספר עליהם בהמשך והם התנאי הראשון לכך שבכלל התחלתי בתהליך.
בפוסטים הבאים אתאר את השלבים שעברתי, ההחלטות, המחשבות, הרגשות, ההתייעצויות והמסקנות.
כמו שכתבתי קודם, אני עדיין עוברת את זה. עוד לא סיימתי. אנסה פשוט לזרום עם זה ולראות מה יהיה בהמשך.
חשוב לי לציין, שמה שאני עברתי, לא מחייב שזה מה שכולם עברו / עוברים / יעברו. כל גוף מגיב אחרת לתרופות ולתהליכים, יותר תופעות לוואי או פחות, תהליך ארוך יותר או קצר... זה מה שהיה אצלי, ואצלי בלבד. לא היה לי עם מי להשוות סיפורים...
אתם מוזמנים/ות להגיב, או שלא, באופן חופשי. פרחים תמיד יתקבלו בברכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה