עוברים לשלב המעשי

אז הנה אנחנו, ביום חמישי, יום העבודה האחרון לפני חג הסוכות תשע"ג, ואני שוב ממתינה לתורי במרפאה של פרופ' מאירוב.
- את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?
- כן (ממש לא, אני מתה מפחד, אבל כן), אחרת לא הייתי פה...
ואז הוא התחיל למלא טפסים עם הפרטים שלי, ואמר: יופי, שננסה לעדות אולטראסאונד?
ואני, התמימה, עוד חושבת לעצמי: למה "ננסה"? בא נעשה! ואומרת בשיא הביטחון: כן, בטח.
איזה כן, ואיזה בטח...
הוא ניסה להכנס ואני התפתלתי מכאבים. הי, אני בתולה, זוכרים? הקרום שלי עדיין לא פתוח, לפחות לא לגמרי. אני יודעת שבגילי, יש כבר בחורות שהקרום נפתח מעצמו, גם ללא קיום יחסים, אבל אצלי הוא עדיין היה רק קצת פתוח. ההרגשה היתה כאילו משהו ענק נלחץ לך לגוף פנימה, ופשוט נתקל בעור שחוסם אותו, אבל זה כאילו בתוך הגוף. לא יכולתי לעמוד בכאב הזה, זה היה יותר מדי.
ניסינו כמה פעמים, ובסוף אמרתי: אני מצטערת, אני ממש לא מסוגלת.
לא היתה ברירה, והוא אמר לי לבוא שוב בשבוע שאחר כך, בחול המועד סוכות, ואז הוא יביא איתו חומר להרדמה מקומית וננסה כך. ואולי גם נצטרך לבצע חתך קטן. שאתקשר למשרד יום לפני כדי להזכיר לו להביא חומר הרדמה, ושאגיע ממש מוקדם, עוד לפני שהמרפאה מתחילה את פעילותה.
יצאתי ממנו והייתי בדיכאון אמיתי.
הלכתי לתחנה, וחצי שעה אח"כ עוד כאב לי מהניסיונות להכנס, שלא צלחו.
באותו לילה בכיתי המון, הרבה מרחמים על עצמי, ולמה אני צריכה את זה, ואיך הגעתי למצב הזה ועוד ועוד.
הרבה זמן עד שהצלחתי ממש ללכת לישון.

אז מה נשאר לנו - להתקשר למרפאה ביום רביעי, להגיע במיוחד בחול המועד לעשות אולטראסאונד ואגינלי בהרדמה מקומית. איזה כיף הולך להיות לנו...