יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

בדיקת דם מס' 2 והפתעה

יום חמישי, ב' בחשוון תשע"ג, 18.10.12

הבוקר הלכתי לבדיקת דם. על הבוקר, בשש וחצי. כמובן שכבר היו שם כחמישה אנשים שהגיעו עוד קודם...
לפני שיצאתי מהבית, לקחתי את ההפניה לבדיקות הדם שנתן לי פרופ' מאירוב. למרות שידעתי שיש עבורי בדיקות שהוזמנו במחשב, זכרתי את מה שהיה לי כשרציתי לקנות את התרופות בתחילת התהליך, אז למקרה ביטחון, גם הפעם לקחתי איתי את ההפניה המקורית.
מזל גדול!

הגיע תורי. אני נכנסת ומתיישבת מול הלבורנטית. היא מעבירה את הכרטיס המגנטי שלי במחשב, ו...
הודעה על המסך: אין בדיקות שהוזמנו עבור מטופל זה.
היא מנסה שוב, ואותה ההודעה.
לא ידעתי מה אני עושה עכשיו. אני תקועה פה, חייבת את בדיקות הדם האלו הבוקר. וכלום. אין כלום.
ניסיתי להסביר ללבורנטית שאני חייבת את הבדיקה הזו הבוקר, אבל היא הבהירה לי שללא הפנייה אסור לה לקחת לי דם.
היא אמרה לי לחכות בחוץ עד שתבוא האחות האחראית ולשאול אותה.
חיכיתי בחוץ על קוצים.
לא ידעתי מה קרה שהכל נמחק מהמחשב. אולי בגלל שעבר זמן גדול מדי מאז שהרופאה רשמה לי במחשב את בדיקות הדם, אולי היא התבלבלה ורשמה רק בדיקה אחת במקום כל השמונה שהיא אמרה, לא יודעת.הניחוש שלי הוא שכנראה פג התוקף שלהן ואז מכיוון שלא עשיתי אותן, הן פשוט נמחקו מהמחשב.

סוף סוף האחות האחראית הגיעה. ניגשתי אליה והסברתי לה את המצב. מזל שהיתה לי ההפניה המקורית של פרופ' מאירוב. היא אמרה לי להשאיר את ההפנייה הזו, ולרשום עליה את השם המלא שלי + מס' תעודת הזהות וכך היא תוכל להעביר את הבדיקה.
יש! לקחו לי בדיקת דם! הסתדרתי!

מסקנה מהבוקר:
1. תמיד תוודאו קודם שאכן בדיקות הדם שהוזמנו עבורכם ע"י רופא/ת המשפחה מכסות את כל משך הטיפול המשוער. שלא תתקעו כך כמוני.
2. תמיד תמיד תמיד תבואו עם ההפנייה המקורית של הרופא המטפל. בשעת צורך גדול מאוד - גם זה עשוי לעזור.

בערב חיכתה לי הפתעה:
הגעתי לרופא שלי, פרופ' מאירוב, ולאחר בחינת תוצאות בדיקת הדם מהבוקר, הוא אמר לי שאני כבר מוכנה לשאיבה. איזה כיף. חשבתי שזה יימשך עוד שבוע.
מסתבר שהשחלות שלי הגיבו בעוצמה לתרופות, רמת הורמון ה-E-2 הגיעה למעל 12,660 ולמעשה הגעתי למצב של גירוי יתר שחלתי, מצב שעלול להיות מסוכן אם לא נזהרים (תשתי הרבה, תגבילי פעילות, אל תתאמצי...).

הוא עשה לי שוב אולטרסאונד כדי לבדוק את השחלות מבפנים.
כמה שזה כאב, הניסיונות שלו להיכנס. אני לא מכירה את עצמי כמפונקת בענייני כאב, אבל זה כאב ברמות שכמעט לא נתתי לו להיכנס פנימה, מרוב כאבים.
בניסיון השלישי, כשכבר כמעט התייאשתי כי זה כאב ברמות-על, כבר התיישבתי על המיטה מרוב כאבים, ואז הוא אמר: זהו, אנחנו בפנים. הרשיתי לעצמי לשחרר נשימה ונשכבתי שוב.
כשזה היה בפנים זה לא כאב לי בכלל.

השחלות שלי אכן היו גדולות מאוד ומלאות ביציות.

הערב אני צריכה להזריק עוד 150 מ"ג גונאל-אף וגם צטרוטייד אחד, ומחר בבוקר ללכת לעשות שוב בדיקת דם, ואז להגיע אליו לביה"ח תל השומר לביצוע נוסף של אולטרסאונד, בשעה 10:00 בבוקר.
השאיבה תהיה ביום ראשון או שני, תלוי בתוצאות.

וואו. זה מתקרב יותר מהר ממה שחשבתי.

בהזדמנות הזאת, שאלתי את הרופא על טפסי ההסכמה. מסתבר שהם קיימים אצלו במרפאה, ואני אמורה לחתום עליהם בנוכחותו, כשהוא חותם אחרי לאישור נוסף.
הוא הגיש לי את הטפסים ואמר לי לשבת בחדר ההמתנה ולקרוא אותם לפני שאני חותמת. לא היה שם שום דבר שלא ידעתי קודם. הסיכונים הקיימים בתהליך (שאת חלקו כבר עברתי), ההרדמה, השאיבה עצמה, חוסר היכולת להבטיח שאכן זה יצליח, ושגם אם כן, אין אפשרות לדעת האם הביציות יהיו טובות כשארצה להשתמש בהן... הרבה כסת"חים. לאחר שסיימתי לקרוא, נכנסתי אליו שוב, ורק רציתי לוודא שאכן ההרדמה - הסיכונים שלה הם כמו בכל ניתוח אחר. זה הדבר שהכי הציק לי. וזהו. חתמתי, כמובן. הרופא חתם אחרי, ואז אמר לי לשמור את הטפסים אצלי ולהביא אותם איתי לביה"ח ביום של השאיבה.

בפוסט הבא - איך מזריקים צטרוטייד.

תגובה 1:

  1. וואוו, את גיבורה ממש!
    אני צרחתי בכאב, והחליטו לעשות לי אולטרסאונד בטן עד לשאיבה עצמה שהיא בהרדמה...

    השבמחק