יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

יום לפני השאיבה

יום ראשון, ה' בחשוון תשע"ג, 21.10.12

יום לפני השאיבה. מפלס המתח והלחץ שלי מטפס לגבהים.
קמתי בבוקר, עם הרגשה לא נעימה בבטן. פיזית, הכוונה. אני מרגישה כאילו הבטן שלי מלאה בחתיכות זכוכית גדולות. זה גם כבד מאוד, וגם מרגיש כאילו אני צריכה ממש להיזהר כדי לא לשבור אותן. כאילו כל תזוזה לא נכונה יכולה לגרום לחתיכות הזכוכית האלו ליפול ולהישבר.

התפללתי הבוקר את כל תפילת שחרית. רק שתבינו, אני בחיים לא עושה את זה, חוץ מאשר ביום כיפור. הרגשתי צורך להתפלל שהכל יהיה בסדר. שלא רק יעבור בהצלחה, אלא שגם תצא כמות מספקת כדי שלא אצטרך לעבור שוב את התהליך.

ארוחת בוקר: עדיין בטראומה מהבחילות הנוראיות אתמול, בשבת, ועדיין עם הרגשה של בטן מלאה לגמרי, אני אוכלת כמה גרגירי רימון ומרגישה מפוצצת! כנראה שהשחלות כל כך גדלו, עד כדי כך שכבר אין מקום לקיבה, וכל כמות קטנה של אוכל שאני מכניסה לפה, כבר גורמת לי להרגיש כאילו אכלתי המון. על זה אני דווקא לא מתלוננת. נראה שאני עומדת לרדת במשקל בימים הקרובים... משהו אחד טוב כבר יוצא מכל הסיפור.
מאוחר יותר אכלתי חצי בננה. את החצי השני כבר לא הצלחתי לסיים ונתתי לאמא שלי.

סימסתי עם חברתי א. מהעבודה, שדאגה קצת ורצתה לדעת מה קורה איתי.

התקשרתי למכון פוע"ה להזמין משגיחה. אף אחד לא עונה בשלוחה המבוקשת. מחכה חצי שעה ומנסה שוב. שוב אף אחד לא עונה. הגעתי למזכירות: אה, הפיקוח? עדיין לא הגיעו. תשאירי טלפון ויחזרו אלייך.

הצעד הבא היה להתקשר לאסותא, ולברר כמה זמן לוקח כל הסיפור והאם אני צריכה להישאר שם לילה.
מסתבר שלא. השאיבה עצמה, לוקחת כרבע שעה. אח"כ יש להישאר לכשעתיים של התאוששות ולאחר מכן משחררים הביתה. אני צריכה להגיע כשעה לפני הזמן, ועלי להיות בצום מלא של שש שעות לפחות. לא, אסור גם לשתות מים.

עכשיו התיישבתי לומר קצת תהלים. הייתי מעודדת מכך שלא אצטרך להישאר ללילה בביה"ח.
התקשרתי למוסדות קבר רחל, תרמתי לצדקה וביקשתי שיתפללו בשבילי מחר בשעה של השאיבה.
עוד קצת תהלים.
עוד כמה גרגרי רימון בתור ארוחת ביניים.
שוב תהלים.
שוב מנסה להתקשר למכון פוע"ה. סוף סוף ענו. הודעתי על השאיבה מחר ועל השעה המדויקת והזמנתי משגיחה, בעלות של 120 ש"ח (חברי כללית מושלם - יש החזר של כ-100 ש"ח). האיש מעבר לקו רשם את כל הפרטים ועדכן שהמשגיחה תגיע מעט לפני השעה המיועדת כדי לפגוש אותי. הוא צייד אותי במספר טלפון ישיר, למקרה שתצוץ מחר בעיה כלשהי.

בצהריים הרגשתי טוב יותר. אפילו הרגשתי קצת רעבה. הרשיתי לעצמי חתיכה קטנה של דג אפוי, וכמה כפיות של תבשיל קוסקוס עם אורז וקישואים. הרגשתי מפוצצת אחרי זה, אבל זה עבר בסדר.

לאורך כל היום השתדלתי לזוז כמה שפחות ולא לעשות תנועות פתאומיות, כדי לא לגרום לנזק שם בפנים.
היתה לי ערמה של זכוכיות לשמור עליה, שלא תישבר... אפילו כביסה שתכננתי לעשות לא עשיתי. לא התכופפתי בכלל - זו גם היתה משימה כואבת לבטן שלי. השתדלתי לשבת רוב הזמן.

אחרי שנת צהריים, המשכתי עוד קצת תהלים ואכלתי מעט גבינה עם דבש וקינמון.
חברותי לעבודה, א. ו-ה., שלחו הודעות SMS מלאות בעידוד. חברתי י. הגיעה לבקר בצהריים.
קיבלתי הרבה תמיכה מוראלית מהסביבה. אמנם לא הסביבה הקרובה שקיוויתי, אבל זה היה נפלא להרגיש.

אני די מתפדחת לספר מה עשיתי עכשיו, זה רק יראה עד כמה הייתי בלחץ היום. אבל החלטתי שבבלוג הזה אספר גם על הדברים האלה, הפחות נעימים והמפדחים, ולא אסתיר כלום. כן, אני מודה, אני בלחץ היסטרי מהשאיבה מחר. מתה מפחד. לגמרי. רוצה כבר להיות אחרי.
מה שעשיתי עכשיו היה להתפלל מנחה, שזה אני דווקא עושה כמעט כל יום, אבל הפעם, וזה אני ממש לא עושה כל יום, התפללתי תפילת מנחה של ערב יום כיפור. כן, עם הווידוי והכול. זה פשוט הרגיש לי נכון וטוב.

אכלתי ארוחת ערב! ממש ארוחה: כריך עם טחינה, ביצה קשה ועגבנייה. קצת מלא לי מדי בבטן. במיוחד שעכשיו מפלס המתח עולה עוד יותר. באופן די מוזר, עד כמה שהייתי לחוצה, הרגשתי גם רגועה לגמרי. כאילו עשיתי היום את כל מה שהיה ביכולתי לעשות לקראת מחר. מבחינה רוחנית, אני מתכוונת.

התקשרתי לחברתי ר., זו שאמורה ללוות אותי מחר, כדי לסגור פרטים אחרונים. ואז פשוט גלשתי באינטרנט כדי להעביר את הזמן עד שאלך לישון.

לפני השינה הלכתי להתקלח. כשיצאתי והתארגנתי לשינה, איכשהו עיקמתי קצת את הרגל, וישר הרגשתי כאב חד בבטן. קצת נבהלתי, שמא גרמתי למשהו שם לזוז בכיוון לא נכון... קיוויתי שהכל בסדר.

לא נותר עוד מה לעשות הערב.
הולכת לישון.
עוד 24 שעות כבר אהיה בע"ה אחרי הכל.

2 תגובות:

  1. איזה אלופה שעשית את זה ותיעדת הכל לטובת כולנו!
    באיזה גיל עשית את זה אם אפשר לשאול? אני בת 32 ושוקלת לעשות אבל מתה מפחד

    השבמחק
  2. עשיתי את זה כשהייתי בת 35. אני חושבת ששווה לך לשקול בחיוב, במיוחד אם את בריאה ואין לך בעיות בריאות מיוחדות, מחלות חס וחלילה...
    את יכולה להתחיל בבדיקות לקראת, כמו שאני עשיתי. התחלתי עוד לפני שהייתי בטוחה שאעבור את התהליך. חשבתי לעצמי שאעבור את הבדיקות בכל מקרה, ואחליט בהמשך אם לעשות את זה או לא. הבדיקות מראות לך מה מצב הפוריות שלך, מה שבכל מקרה כדאי לך לדעת.
    כמובן תתייעצי עם רופא / רופאה / מכון פוע״ה.
    בהצלחה במה שתחליטי.

    השבמחק