שבוע אחרי - חוזרת לעבודה וביקורת רופא

יום ראשון, י"ב בחשוון, 28.10.12

שישי ושבת עברו, ללא משהו מיוחד לציין בהם. לא עשיתי כמעט כלום, בעיקר נחתי, בקושי הצלחתי לאכול משהו. האמת שבשבת חשבתי שאני מתחילה להרגיש מעט טוב יותר.
יום ראשון בבוקר חזרתי לעבודה. לנסוע באוטובוס היה סיוט! גם בהלוך וגם בחזור. הטלטולים של האוטובוס משגעים לי את הבטן.
הייתי עם בטן נפוחה.
רזיתי! ירדתי יותר מקילו וחצי במהלך השבוע וחצי האחרון. לפחות משהו ממש טוב יצא מזה.



יום שלישי, י"ד בחשוון, 30.10.12

סוף סוף מתחילה להרגיש טוב יותר. עדיין קשה לי ללכת בקצב הרגיל שלי, שהוא די מהיר בד"כ.
עדיין קשה לי כל שבר שמפעיל את שרירי הבטן. חוזרת לאט לאט לכמויות אוכל נורמליות יותר, אבל עדיין נזהרת. לא יכולה לאכול רגיל, אחרת אני חוטפת כאבי בטן חזקים לכמה שעות טובות.
היום בערב אכלתי קורנפלקס. כמה שזה נשמע פשוט, עד עכשיו לא יכולתי. זה היה כבד מדי לבטן.
בעיקרון, מרגישה שיפור עם כל יום שעובר.



יום חמישי, ט"ז בחשוון, 1.11.12

החלטתי לדחות את החזרה לשיעורי הפילאטיס בשבוע נוסף. הגב תפוס לי מאוד, ואני מתה ללכת לעיסוי, אבל נראה לי שזה עדיין לא הזמן. גם ככה אין לי אפשרות לשכב על הבטן, והמחשבה על כך שבעיסוי ידביקו לי את הגב לבטן בלחיצות, לא נשמעת לי ממש טוב.

אחה"צ הלכתי לפרופ' מאירוב לביקורת. הוא ישר שאל אם אני שותה הרבה מים, כמו שהוא אמר לי. כן, בטח. אני כל הזמן מבלה בשירותים בגלל זה. הוא עשה לי אולטרסאונד - חיצוני הפעם - כדי לבדוק את המצב וקצת צינן לי את ההתלהבות לגבי ההרגשה הטובה שלי: השחלות שלי עדיין גדולות יותר מפי 2 מהגודל הנורמלי שלהן. 7.5 ס"מ כל אחת, במקום 3 ס"מ. יש מעט נוזל חופשי בחלל הבטן. זה אמור להסתדר אחרי המחזור הבא.

הוא פתח את התיק והחל לרשום:
- אז כמה ביציות הוצאנו?
- 24
- וכמה הוקפאו?
כאן הוא התקיל אותי לגמרי: אה, סליחה? לא את כולן?
- לא, בוודאי שלא. חלקן הרי יוצאות כשהן לא בשלות. לא קיבלת מכתב מביה"ח לגבי זה?
- לא. אפילו לא ידעתי שאני צריכה לקבל מכתב.
מתסבר שגם לו לא הודיעו לגבי מספר הביציות שהוקפאו. הוא התקשר למעבדה לשאול אותם,וביקש ממני להמתין בחוץ עד שיקבל תשובה.
שוב נכנסתי ללחץ, כמובן. אלוקים, בבקשה תעשה שהוקפאו כל הביציות, או רובן לפחות. אני לא רוצה לעבור שוב את התהליך הזה. הספיקה לי פעם אחת! המחשבה על פעם נוספת ממלאת אותי אימה. אני לא רוצה שוב!!!
לא שיש לי מה לעשות בנידון, אם זה מה שיקרה, אבל אין לי מושג מה אני אעשה אם יתברר שלא הוקפאו מספיק ביציות ואני צריכה לעשות את זה שוב. אני מנסה להישאר רגועה, ולזכור שאין לי שליטה על זה בכלל, ושהכל משמים, אבל זה נשאר בידיעה בשכל, לא בהרגשה.

אני נכנסת שוב לרופא, ומסתבר לי שהוקפאו 19 ביציות. כשאני מנסה לשאול האם יש סטטיסטיקה בנושא של כמה ילדים יוצאים מזה, הוא אומר לי שאין חוקים. לפעמים הן נקלטות על ההתחלה, ולפעמים צריך לנסות שוב ושוב, עד שזה מצליח. הוא אמר שזה לגמרי תלוי בי, אם ארצה לעבור שוב הקפאת ביציות. בכל מקרה, אני חייבת לחכות לפחות מחזור אחד לפני שאני עושה את זה שוב.
נראה לי שיעברו עוד הרבה מחזורים עד שאהיה מוכנה לשמוע על כך.

לסיכום, זה לא נגמר עדיין. אני חייבת להמשיך לשתות הרבה, לא להתאמץ ולא להתעמל עד המחזור הבא. המחזור הבא צפוי להיות חזק יותר מהרגיל, בשל עודף ההורמונים בגוף. הוא נותן לי מכתב על חופשת מחלה, מתוך הבנה שבטח לא ארצה להשתמש במכתב השחרור מביה"ח, שם רשום במפורש מה עברתי.



יום שבת, י"ח בחשוון תשע"ג, 3.11.12

השבת לא הרגשתי טוב, כנראה פסיכולוגית. שוב היה לי קשה יותר להתכופף, לצחוק, שוב חטפתי כאבי בטן מהאוכל. אני מרגישה כמו אחרי ניתוח לקיצור קיבה. כאילו הקיבה שלי הצטמקה מההרגל שלא לאכול בשבוע וחצי האחרון. כמה ביסים ואני מלאה עד להתפקע.